אני דווקא מחבבת את עצמי ( Read more... )

זה קצת דומה לפרפר שיוצא מהגולם. הכנפיים עדיין דביקות וקשה לצאת מתוך עצמך, לפגוש את העולם שבוהק בצבעים מסנוורים. לנסות ולפרוס שוב כנפיים ( Read more... )

כמעט טבענו.
אלוהים, זה היה קרוב.

מחפשים מקום לרקוד קצת סווינג, בשתיים בלילה בתל-אביב, העיר שלא ישנה. גם מוקדם יותר אין ממש איפה. אז שמים את האוטו בחנייה ריקה אלוהים-יודע-איפה, שמים דיסק רוק'נ'רול של קיפ ואיילת (מוזיקה נהדרת, תודה), פותחים דלתות ורוקדים, הרגליים משתפשפות מהאספלט ( Read more... )

הפסקת עישון טייק 2.
מיום חמישי בבוקר.
תאחלו לי בהצלחה.

אנ י לא מאמינה. שוד ושבר. יש עכשיו קבוצה שעושה מערכונים ברוח היפופוטם. שזה נחמד (גם אם בינוני) והכל טוב ויפה, ושיהנו.
אבל הם השתלטו על האתר של היפופוטם.
הייתי סולחת להם אם הם היו משאירים קישור לאתר הישן. או משהו. אבל הם פשוט מחקו אותו. לחלוטין. חארות. לא מדברת איתם.

טוב, אח"י דקר עושה פרוייקט, אז מי אני שאגיד לא ( Read more... )

תשעה באב. וואו. יום כבד ( Read more... )

אם יורדים לבסיסו של העיניין, כל הקטע בפז"מנקיות זה ההבנה שבעצם אתה לא תחת זכוכית מגדלת. אתה יכול לפברק הפניות רפואיות, ללכת בלי גומיות, לא לעמוד בחלק מהמטלות שלך ולעבור את כל זה בשלום - פשוט כי לאף אחד אין את הזמן והיכולת לעקוב אחריך מקרוב ( Read more... )

1. אני שונאת את הצבא. מעבר לשנאה המופשטת של הרעיון שאנחנו צריכים להילחם כדי לשרוד (אחרי הכל, אלו החיים ואין מה לעשות כנגד זה), אני שונאת ספציפית את המקום שאני נמצאת בו. המפקדים שלי הם אנשים טובים אבל מפקדים גרועים. המערכת מטופשת וחסרת התחשבות. הקומונה חונקת. אני מרגישה שאני מתנוונת. אני מרגישה שהחיים שלי נדחו בשלוש שנים ( Read more... )