אבל
תשעה באב. וואו. יום כבד.
וזה חולף לי מעל הראש. לא מרגישה את זה בכלל. כאילו שהצבא כיווץ אותי להוויה של כאן ועכשיו וכל מה שטיםפה יותר גדול מזה לא נכנס פנימה. מנסה לחשוב על חורבן הבית. שניהם. מנסה לחשוב על שינאת חינם. ולא עולה לי מחשבה מקורית אחת בראש. מתסכל.
אני כבר שנתיים וחצי מרגישה שהצבא הפך אותי למשעממת. עכשיו הוא גם הצליח סוף-כל-סוף להפוך אותי לראש קטן. מזלטוב.