הקיץ מגיע, מכריז על בואו הקרב והולך בלחישה כאובה שגרמה לי להקיץ, שמיכותיי מושלכות זה מכבר הרחק ממני, עייף כאילו לא ישנתי כלל וטרוד כאדם שלא חלם מזמן. אבל בעצם, ייתכן שאכן לא חלמתי.
שערי היה סתור, גופי דאב ודמי רתח ובעבע. הלכתי במורדות. הייתי צמא, צמא כל כך. חשקתי בלגימה מרעננת של מים צוננים, אך בכל מקום היה רק פלסטיק, ולא חפצתי בקור שהוא הציע.
כשהיא ( Read more... )

אני שומר בשער שאול, הסגור בשעה כה מאוחרת, מה שגורם לזה להרגיש מגוחך. נראה שאין סיבה לשמור כאן, ובשעות כאלו, נראה שמעולם לא הייתה - נראה שזו עיר רפאים, הקריה הזאת. עוד שבוע כל זה יהיה חלום רחוק, מה שמדגיש עוד יותר שזה, למרבה הצער, אינו רק חלום. לא השמירה הזאת, לא המקום הזה, השער, ולא מי שלא תחכה לי שאחזור מחר.
ואז מגיחה לה בחורה, היא נראית ילדה ממש ( Read more... )

לנער האנימה כואבת השן, אבל כשאתה מאחורי מסך אין ממש מה לעשות עם זה, אז כשזה התחיל הוא לא חשב לספר.
כבר הרבה מאוד זמן שהוא נער אנימה, כי כשאתה נער אנימה לרוב אין הרבה להתקדם אליו. יש לו שיער מהמם, כי זה מה שחשוב כשאתה דמות אנימה. זה, ועיניים גדולות, עצובות. פיקסל פיקסל הוא בוחן את הבחוץ בעיניים הגדולות האלה שלו, שערו המהמם מתנופף קלות ברוח של מעבר ( Read more... )

בפרק של מחר של "A Quest For Heroes" - 
במסגרת תפקידה כטייח-שמשתמשים-בו-כדי-למלא-כל-משמרת-שאין-לאף-אחד-כח-לעשות, הדר סוגרת שבת יוצאת למבצע מרתק, במקום דווקא  לא קר, אך בכל זאת מבשר רעות מעין כמוהו - משרד צבאי משמים מצודה שננטשה למשך שעות ארוכות שנים רבות, ועננים של ריסוס אבק וטחב עומדים בה. הדר נלחמת בעוז וגבורה בתחושת הבחילה, כאב הראש הקיצוני, ( Read more... )

כשישבת והיית עצובה, באיזה טיול שנתי עם הרבה אנשים שאת לא ממש סובלת, במטווח בו חיכית ארוכות למקצה שלך, בל"ג בעומר בו בהית, שעות, בלהבה המרצדת, הכובה לאיטה, כשהיית מכווצת בשקט שלך, כשנבלעת בהמון, בין האורות הלוהטים וריח העשן -  הוא היה שם, עם הגיטרה. הוא אחז בה ביד קלה, פורט על המיתר. הוא אוהב מוזיקה ישראלית, או רוק, או בלדות ישנות, שקטות, דברים ( Read more... )

דרומה אלך 
כבימים עברו
*טבע וכזה*

הוא היה מגיע לתחנה ברחוב שאול המלך, בשעה חמש שלושים וחמש, כמעט כל יום. חמש דקות אחרי השעה בה 149 בדרך כלל עבר, אבל עדיין מספיק קרוב כדי שאלו שרצו לתפוס אותו קיוו שהספיקו. הוא היה מחכה להם שיבואו. גברים, נשים, מי שזה לא יהיה. זה לא באמת היה משנה. הוא היה שם, שעון על הבטון שמאחורי התחנה, בצל, לפעמים קורא ספר. והם באו.
זו יכולה להיות אישה זקנה, או איש ( Read more... )

ידיד טוב שלי סיפר לי עליה לפני שנה. בפגישתם הראשונה, הוא היה די שיכור, חברה שלו בדיוק זרקה אותו, והוא הסתובב ברחובות, תוהה מתי סדן גדול יפול על ראשו. הוא ראה אז את הילדה ההיא. הוא לא זוכר מזה הרבה, אבל הוא זוכר שהוא פגש אותה, שהיא אמרה משהו, ושהוא האמין לה והלך משם, עצוב כפי שלא היה עצוב מימיו. ילדה עם שיער זהוב ועיניים כחולות וגדולות שאיכשהו הבנת ( Read more... )

אז הנה זה, סוף כל סוף סוף ההכשרה. מאחר שזה כמובן פרק מרגש ודרמתי (!!!!) יהיו בו הרבה "אפקטים" והרבה "יחודיות יחסית לעבר" והרבה "דברים". או משהו.
לנוחיותכם, הדברים ה"מאגניבים" מסומנים בקו תחתון על מנת לתת את האופציה (המומלצת!) לקפוץ ישר אליהם.

היה זה יום חמישי בהיר ולוהט חשוך וקר. הדר פסעה הלוך ושוב בחדר הקר, ולבסוף התיישבה על אחד מהכיסאות המרופטים ( Read more... )

בנוסף, הרי הייקו שכתבתי בהשראת חוויות הקריאה שלי בימים האחרונים:

מר זרתוסטרא
מסיים לי הברות
ומוחי נמס

יבורכו ספרים במבצע באשר הם ספרים.
ומחר אני בירושלים, הידד.