אני מסכים אתך שבדרך כלל זה כך. הקהילה הזו הרבה יותר פתוחה וגמישה מקהילות אחרות. עם זאת (ואולי בגלל הסיבה הזו) אני מתפלא שוב ושוב כשאני נתקל בה בהסתגדרות של אנשים בדל"ת אמות של התחום הצר שלהם שממנו הם לא מוכנים לחרוג
( ... )
עוד הרצאה שלא יכולתי ללכת אליה. בעה. יום אחד אני אדאג לארגן כנס שכולו יהיה מושתת על הקונספט "הרצאות שוורד רוצה וגם יכולה להגיע לכולן ושימות העולם" (ואז, כמובן, באמת ימות העולם, כי דבר כזה מן הסתם יביא את האפוקליפסה).
אני מסכימה איתך לגבי הבידול. אני חושבת שזה קורה בעיקר בקהילות הנישה הקטנות, שבאמת צריכות יותר את הבידול הזה כדי להשיג לעצמן מדרך רגל כלשהו ולא ללכת לאיבוד. אבל טוב, זה כבר עניין לניתוח סוציולוגי שלם, ואני את הטרמינולוגיה הסוציולוגית שלי שכחתי כבר מזמן... בכל מקרה, כרגיל (וכמו שאמרתי בפתיחה), יש יותר מדינמיקה אחת בפעולה.
לטעמי, המחזה שלנו עסק בזהות ובחובבות, אבל לא במיניות.p_leaOctober 24 2007, 13:52:56 UTC
אני מסכימה איתך בכל הנוגע לנושאים האלו, אבל בכל הנוגע למיניות, הקונפליקט החשוב יותר והמעניין יותר במחזה מבחינתי היה זה של הסטרייטים, אוברון וטיטניה. יחסי אוברון-טיטניה הם יחסים שכל חובב חווה על בשרו: החברים הטובים שלא מבינים אותך, בן הזוג שלא שייך לקהילה, החברים שמחולקים לחברים "מהחיים" וחברים "מהקהילה". כל האנשים בחייך נטולי-הכנסים שלא מצליחים להבין את האור בעיניים שיש לך כשאת מדברת על באפי, ואת הקסם שגורם לך להשקיע בתחביב הזה שלך כמות זמן שהופכת אותו למשרה מלאה, שנתית
( ... )
הפיתרון לחברים חוץ-קהילתיים הוא פשוט:p_leaOctober 24 2007, 16:15:49 UTC
לסחוב אותם לכנסים ולהעמיד פנים שלא מכירים אותם כשהם אומרים דברים כמו "מה זה פסיכוהיסטוריה?" מהמעגל החברתי שלי יש שלושה שעוד לא חוו קון (ואני שוחקת את ההתנגדות שלהם, לאט לאט אך בהתמדה) ואחת שלמרות שאין בינה ובין מדע בדיוני או פנטזיה דבר מגיעה לכנסים בקביעות כבר שנתיים, ואפילו לומדת לעטות אוזניים ולשיר בקולי קולות ברחוב בדרך לסינמטק (אם אינני טועה, אפילו זיעזענו קצת את בוג'י באייקון האחרון). אז נכון, המעגל החברתי שלי קטן, אבל הולך ומסתבר שהוא מובחר. לילי
Re: לטעמי, המחזה שלנו עסק בזהות ובחובבות, אבל לא במיניות.themonikerOctober 25 2007, 17:18:04 UTC
כלומר, אם לחבר את הדברים שלך ושל אהוד לדימויים שורד השתמשה בהם, המחזה מדבר על איך התלבושות הן לא רק תחפושות (החצנה של זהות אלטרנטיבית אישית) אלא גם מדים (אימוץ זהות קולקטיבית מבודלת).
Comments 13
Reply
Where's that from?
Reply
Reply
Reply
אני מסכים אתך שבדרך כלל זה כך. הקהילה הזו הרבה יותר פתוחה וגמישה מקהילות אחרות. עם זאת (ואולי בגלל הסיבה הזו) אני מתפלא שוב ושוב כשאני נתקל בה בהסתגדרות של אנשים בדל"ת אמות של התחום הצר שלהם שממנו הם לא מוכנים לחרוג ( ... )
Reply
עוד הרצאה שלא יכולתי ללכת אליה. בעה. יום אחד אני אדאג לארגן כנס שכולו יהיה מושתת על הקונספט "הרצאות שוורד רוצה וגם יכולה להגיע לכולן ושימות העולם" (ואז, כמובן, באמת ימות העולם, כי דבר כזה מן הסתם יביא את האפוקליפסה).
אני מסכימה איתך לגבי הבידול. אני חושבת שזה קורה בעיקר בקהילות הנישה הקטנות, שבאמת צריכות יותר את הבידול הזה כדי להשיג לעצמן מדרך רגל כלשהו ולא ללכת לאיבוד. אבל טוב, זה כבר עניין לניתוח סוציולוגי שלם, ואני את הטרמינולוגיה הסוציולוגית שלי שכחתי כבר מזמן...
בכל מקרה, כרגיל (וכמו שאמרתי בפתיחה), יש יותר מדינמיקה אחת בפעולה.
Reply
Reply
Reply
מהמעגל החברתי שלי יש שלושה שעוד לא חוו קון (ואני שוחקת את ההתנגדות שלהם, לאט לאט אך בהתמדה) ואחת שלמרות שאין בינה ובין מדע בדיוני או פנטזיה דבר מגיעה לכנסים בקביעות כבר שנתיים, ואפילו לומדת לעטות אוזניים ולשיר בקולי קולות ברחוב בדרך לסינמטק (אם אינני טועה, אפילו זיעזענו קצת את בוג'י באייקון האחרון). אז נכון, המעגל החברתי שלי קטן, אבל הולך ומסתבר שהוא מובחר.
לילי
Reply
כלומר, אם לחבר את הדברים שלך ושל אהוד לדימויים שורד השתמשה בהם, המחזה מדבר על איך התלבושות הן לא רק תחפושות (החצנה של זהות אלטרנטיבית אישית) אלא גם מדים (אימוץ זהות קולקטיבית מבודלת).
Reply
Leave a comment