אני מסכים אתך שבדרך כלל זה כך. הקהילה הזו הרבה יותר פתוחה וגמישה מקהילות אחרות. עם זאת (ואולי בגלל הסיבה הזו) אני מתפלא שוב ושוב כשאני נתקל בה בהסתגדרות של אנשים בדל"ת אמות של התחום הצר שלהם שממנו הם לא מוכנים לחרוג.
אני הייתי בהלם לא קטן, למשל, למקרא ההודעות של נציגי פורום נרניה (אאל"ט) בפורום האגודה. ההתייחסות להודעות של האגודה, שעוסקת בתחום שלהם אך בצורה כללית יותר, כ"ספאם" ו"הצפה" נראתה לי לא מובנת. כך במידה מסוימת גם התגובה של מלק מחובבי הארי פוטר שלא מוכנים לגעת בשום דבר אחר מהז'אנר.
ההרגשה שלי היא שלעתים התחפושות בכנסים נועדו לשרת מטרה זו דווקא. בכינוס כל כך גדול וכל כך רבגוני זוהי דרך שאינה משתמעת לשתי פנים לומר אני *זה* ואני *לא* ההוא. כמו כל הצהרת הזדהות בתפקיד זה הן משרתות גם כדי ליצור מוקד הזדהות בין החברים בתת-קהילה, וגם כדי לבדל אותם מהחברים בקהילה הרחבה יותר שבה הם חוששים לאבד את ייחודם.
במקרה הטוב (ע"ע "חלום ליל קיץ"), התחפושות אכן משחררות. במקרים הפחות טובים, הן משמשות כדי לבדל.
דרך אגב, בפנטסי.קון הייתה הרצאה מאוד מעניינת של אפרת דסקל על התחפשות אצל שייקספיר, וביתר פירוט על נשים שמתחפשות לגברים, והתפקיד של תחפושות אלה. למרבה הצער היו בה רק בערך עשרה אנשים.
עוד הרצאה שלא יכולתי ללכת אליה. בעה. יום אחד אני אדאג לארגן כנס שכולו יהיה מושתת על הקונספט "הרצאות שוורד רוצה וגם יכולה להגיע לכולן ושימות העולם" (ואז, כמובן, באמת ימות העולם, כי דבר כזה מן הסתם יביא את האפוקליפסה).
אני מסכימה איתך לגבי הבידול. אני חושבת שזה קורה בעיקר בקהילות הנישה הקטנות, שבאמת צריכות יותר את הבידול הזה כדי להשיג לעצמן מדרך רגל כלשהו ולא ללכת לאיבוד. אבל טוב, זה כבר עניין לניתוח סוציולוגי שלם, ואני את הטרמינולוגיה הסוציולוגית שלי שכחתי כבר מזמן... בכל מקרה, כרגיל (וכמו שאמרתי בפתיחה), יש יותר מדינמיקה אחת בפעולה.
אני מסכים אתך שבדרך כלל זה כך. הקהילה הזו הרבה יותר פתוחה וגמישה מקהילות אחרות. עם זאת (ואולי בגלל הסיבה הזו) אני מתפלא שוב ושוב כשאני נתקל בה בהסתגדרות של אנשים בדל"ת אמות של התחום הצר שלהם שממנו הם לא מוכנים לחרוג.
אני הייתי בהלם לא קטן, למשל, למקרא ההודעות של נציגי פורום נרניה (אאל"ט) בפורום האגודה. ההתייחסות להודעות של האגודה, שעוסקת בתחום שלהם אך בצורה כללית יותר, כ"ספאם" ו"הצפה" נראתה לי לא מובנת. כך במידה מסוימת גם התגובה של מלק מחובבי הארי פוטר שלא מוכנים לגעת בשום דבר אחר מהז'אנר.
ההרגשה שלי היא שלעתים התחפושות בכנסים נועדו לשרת מטרה זו דווקא. בכינוס כל כך גדול וכל כך רבגוני זוהי דרך שאינה משתמעת לשתי פנים לומר אני *זה* ואני *לא* ההוא. כמו כל הצהרת הזדהות בתפקיד זה הן משרתות גם כדי ליצור מוקד הזדהות בין החברים בתת-קהילה, וגם כדי לבדל אותם מהחברים בקהילה הרחבה יותר שבה הם חוששים לאבד את ייחודם.
במקרה הטוב (ע"ע "חלום ליל קיץ"), התחפושות אכן משחררות. במקרים הפחות טובים, הן משמשות כדי לבדל.
דרך אגב, בפנטסי.קון הייתה הרצאה מאוד מעניינת של אפרת דסקל על התחפשות אצל שייקספיר, וביתר פירוט על נשים שמתחפשות לגברים, והתפקיד של תחפושות אלה. למרבה הצער היו בה רק בערך עשרה אנשים.
Reply
עוד הרצאה שלא יכולתי ללכת אליה. בעה. יום אחד אני אדאג לארגן כנס שכולו יהיה מושתת על הקונספט "הרצאות שוורד רוצה וגם יכולה להגיע לכולן ושימות העולם" (ואז, כמובן, באמת ימות העולם, כי דבר כזה מן הסתם יביא את האפוקליפסה).
אני מסכימה איתך לגבי הבידול. אני חושבת שזה קורה בעיקר בקהילות הנישה הקטנות, שבאמת צריכות יותר את הבידול הזה כדי להשיג לעצמן מדרך רגל כלשהו ולא ללכת לאיבוד. אבל טוב, זה כבר עניין לניתוח סוציולוגי שלם, ואני את הטרמינולוגיה הסוציולוגית שלי שכחתי כבר מזמן...
בכל מקרה, כרגיל (וכמו שאמרתי בפתיחה), יש יותר מדינמיקה אחת בפעולה.
Reply
Reply
Leave a comment