כנס הפנטסיה של בר אילן
אתמול והיום התקיים כנס ממלכות הדמיון של אוניברסיטת בר אילן.
היה כיף. מאוד כיף. מאוד מאוד כיף. מאוד מאוד מאוד כיף. מאוד בחזקת n כיף.
התוכניה היתה כאב לב, כי היו רוב הזמן שניים או שלושה אירועים במקביל ורציתי להיות בכולם. מאחר שמפצל האישיות של האגודה עדיין מקולקל, מכונת הזמן עדיין מושבתת בגלל ונטיל פגום, מקפל המימדים לא תקין ומחולל הפורטלים מצליח להגיע רק לגיהנום, נאלצתי לוותר על כמה מהאירועים.
ביום ראשון השכמנו קום והגענו למרכז וואהל של אוניברסיטת בר אילן כבר בסביבות תשע בבוקר כדי שהכלבלב יוכל להוריד ציוד שמיועד לדוכן האגודה. טוב שכך, כי לא היה לי מספיק כסף וכך היה לי זמן לצעוד בנחת עד למרכז, להוציא כסף ולחזור. וכן, גם לנוח מעט לפני תחילת הכנס, כי במהלכו לא נחתי הרבה. חזרתי למרכז וקניתי מיד כרטיס ליומיים. כרטיס יומי זה כיף. משלמים פעם אחת ולא צריך יותר להתחיל להתעסק עם כרטיסים. יש לכרטיס היומי גם נקודת תורפה - אז על זה בסוף.
פגשתי את האצה, זוגה ותינוקתה שהגיעו, והלוויתי להם כסף לכרטיסים כדי לחסוך להם הליכה אחת למרכז.
בעשר נכנסתי לפאנל ההרצאות "לתפוס את השד - עיצוב והגדרות דמונולוגיות" שהתקיים באולם 1. הפאנל התמקד בתיאורי שדים ביצירות שונות. היה מעניין. הפסדתי דיון על משיחיות ואפוקליפסה באולם 2 והרצאות על משהו אירי וגירסאות מחודשות לסרטי מד"ב אמריקאים באולם 3. עצוב.
בשתים עשרה הלנדסמנים הלכו לאכול ואני נכנסתי להרצאה נהדרת באולם 2 על חברה ורפואה במציאות פנטסטית שסקרה את דמויות הרופאים ביצירות מדע בדיוני למין פרנקנשטיין של מרי שלי ועד הסרטים החדשים ביותר כמו דו"ח מיוחד וגטקה. היה מרתק.
בזמן הזה הפסדתי פאנל על עולמות אחרים באולם 1 ואת הסרט בלייד ראנר באולם 3. עצוב.
מזל שהיו לי כמה דקות הפסקה בין הרצאה להרצאה, כך שיכולתי לחטוף משהו לאכול ממה שהבאתי איתי מראש. אני - להבדיל מכמה אחרים - לא בזבזתי זמן הרצאות משובח על אוכל.
בשעה שתיים נכנסתי לדיון על אוטופיה ודיסטופיה גם כן באולם 2, ובו שמענו על ההבדל בין עיר יהודית לעיר גלובלית, ועל חורבן ודיסטופיות בספרות הישראלית. היה מעניין מאוד. בזמן הזה נאלצתי לוותר על פנטסיה יהודית א': חסידות באולם 1 ועל האחוות ההרמטיות בתקופת ההשכלה של ד"ר רז דקל באולם 3 - שהוזזה מהיום הבא בלי שידעתי. נורא רציתי לשמוע את זה. אוף.
נחתי מעט תוך פטפוט עם כל מיני אנשים וסיפורים של האצה על איך לארי ניבן התיישב לידה בזמן שהניקה את הקטנה.
בשעה ארבע שוב התלבטות. החלטתי כמעט באנ דנ דינו להכנס לאולם 1 שם דיברו על קו התפר בין פנטסיה למדע בדיוני. היה מעניין ומשעשע במיוחד. ויתרתי על דיון בנושא בריאה באולם 2 ובדיון על הפנטסיה כסוגה ספרותית באולם 3. נורא. פשוט נורא. רציתי מאוד לשמוע גם את הדיונים האלה.
בשבע התבשרנו שהאירוע עם אורח הכבוד הוזז מהאודיטוריום לאולם 1 בגלל מיעוט המשתתפים בכנס. רק בשלב זה קלטתי שבאמת יש בכנס מעט אנשים. לא יותר ממאה חמישים איש. ממש חבל, ההרצאות היו פשוט נהדרות.
אז גם ליאה הגיעה סוף סוף, קצת מבואסת מכך שנאלצה להפסיד את רוב היום. אבל שכנענו אותה לא ללכת בכלל לעבודה ביום הבא.
כל מיני אנשים דיברו ולארי ניבן נשא נאום משעשע במיוחד, ואפילו התייחס להשתפנות שלו בשנת 2000 שגרמה לביטול ארמגדוןקון. הוא רק השתעל כל כך תוך כדי הדיבור עד שחששתי שיצנח מת. תודה לאל - זה לא קרה. במקום זה ארתור סי קלארק מת, אבל זה סיפור אחר.
אחר כך תכננתי לראות שוב את הסרט הנפלא המבוך של פאן, אבל יותר מדי אנשים מסביב היו עייפים, אז ויתרתי וחזרנו הביתה עם אורח לשינה.
בבוקר שוב קמנו מוקדם במטרה להביא את האורח למשמרת בוקר בדוכן האגודה, מה שנתן לי זמן מספיק כדי ללכת למרכז ולקנות בקבוק שתיה הגון. לא להתייבש חס וחלילה במהלך הכנס. וטוב שכך, כי שוב מצאתי עצמי רצה אצה ברחבי הכנס.
בעשר נכנסתי לשמוע על פנטסיה יהודית ב': ימי הביניים באולם 1. היה מדהים. לכן לא הקשבתי להרצאה על מיניות, מגדר וערפדים באולם 3 ששמעתי מליאה שהיתה מצוינת, וגם לא לשתי ההרצאות באולם 2 על "בין מיתוס לפנטסיה" ו"הפרסומת, השבת הקסם לעולם". לא יודעת על מה הם דיברו, אבל זה בטוח היה טוב.
בשתים עשרה לפחות לא היתה לי הרבה התלבטות. את הרצאתו של רז דקל כבר פספסתי כי הוזזה ליום הקודם מבלי שידעתי לכן נכנסתי ל"פנטסיה יהודית ג': העת העתיקה" באולם 1 בזמן שאנשים חלשי אופי וחסרי תכנון מוקדם הלכו לאכול צהריים במרכז. ההרצאות האלה היו כל כך קצרות מדי וכל כך מעניינות. המלצתי לכלבלב לנסות להביא שניים מהמרצים לכנסים עתידיים - אם הנושא יתאים. ד"ר יואל פרץ דיבר על מסעותיו של רבה בר בר חנה שהיה מספר סיפורים מוכשר שהזכיר לי קצת את הברון מינכהאוזן, וד"ר יובל הררי דיבר על תרבות הכישוף היהודית בשלהי העת העתיקה. היה לו שם חומר לשעתיים בכיף. חייבים להביא אותו להרצאה רצינית יותר.
גם ההרצאה השלישית היתה מצוינת, "סוד האותיות" של ד"ר שלי גולדברג. היא דיברה על הפרשנות הקבלית לכל מילה בתורה, ולכך שמנתקים את המלים מתוך המשפטים, ואף משמעות מיסטית עמוקה לכל אות ולכל הטעמה וניקוד ואף לצורה הגראפית של האות...
בשלב זה הצבעתי וניסיתי לנטפק את ההרצאה שלה. שאלתי אם המשמעות הגראפית של ציור האות מדברת על הכתב המרובע שלנו או על הכתב העברי העתיק (בו ניתנה התורה). היא אמרה שעל הכתב המרובע שלנו, והמשיכה לדבר. זה היה מאוד מעניין, אבל קיבלתי את הרושם המטריד שהיא באמת מאמינה במה שהיא אומרת. לכן לא המלצתי לכלבלב להביא גם אותה לאייקון. בסוף הפאנל ניגשתי אליה כדי לשאול אותה עוד קצת על זה, והיא אמרה שחכמי הקבלה הבינו שכל המשמעויות האלה ניתנו לכתב מראש כי היה ידוע מראש שהיהודים יאמצו את הכתב המרובע, ובדיוק מאותן סיבות יש גם משמעויות לטעמים וניקוד למרות שהללו הומצאו (או נתגלו) רק מאוחר הרבה יותר. אני חושבת שיכולתי להתווכח איתה על זה במשך שעה בכיף - והיא באמת מרצה בחסד ואדם מרתק לדבר איתו - אבל הזמן היה קצר, וכבר הגיעה השעה שתיים בה התחילה ההרצאה הבאה. אז היא המליצה לי לקרוא ספר בשם "חזון האותיות" של מישהו, ששמו פרח לי כבר מהראש. אולי בהזדמנות אחרי שאסיים כמה ספרים שמחכים לי.
כבר היה שתיים והייתי באולם אז נשארתי כדי לשמוע על שפה וקוגניציה - פאנל מצוין על תיאוריות של שפה, המנגנון היצירתי במוח וגם על סקס במערכות וירטואליות כמו סקונד לייף. היה מעולה.
לצערי ויתרתי בגלל זה על "מדע ומדע בדיוני" שמאוד רציתי ללכת אליו באולם 2. קשה מאוד מאוד מאוד לוותר על הרצאה של גיא בקר, אבל הוא הבטיח לי שהוא יעביר אותה הרצאה באופן מורחב יותר באחד הכנסים הבאים. מקווה.
מאחר שלא היתה לי הפסקה בין שתי ההרצאות הקודמות, התיישבתי באיזור עם קוביות הישיבה האדומות בו היו כל מיני אושיות קהילה נחמדות ואכלתי קינואה כמעט בלי לשים לב לאנשים האחרים. הייתי מורעבת. מזל שהיה לי בקבוק המשקה שלי מהבוקר שכל היום לגמתי ממנו.
בארבע שוב היה כאב לב גדול - שלושה אירועים שאני רוצה ללכת אליהם בו זמנית. ברגע האחרון נכנסתי ל"ספטולוגיה - קיצו של הארי פוטר" באולם 3. היה מצוין. גילי בר הילל המתרגמת בחסד דיברה על פרשנות להארי פוטר, בעיות תרגום שונות ומשונות והיחס לקהילה וד"ר דניאלה גורביץ' דיברה גם כן על פרשנויות, על אהדת הנוער ועל הדמיון בין הארי פוטר לסיפור המלך ארתור. היא סיפרה אנקדוטה מעניינת על מרלין שלפי אחת האגדות נכלא בתוך עץ, ושהיה בווילס עץ שלפי האגדה היה העץ המדובר. ובמשך שנים שמרו עליו ואף מכרו כרטיסים כדי לראות אותו. אבל בשנה שעברה כרתו אותו כדי לסלול כביש מהיר. דאגלס אדמס לא היה כותב את זה טוב יותר.
בגלל הפוטר ויתרתי על "לילדים בלבד?" באולם 1 שם לא שמעתי את רז גרינברג ונדב אלמוג (אותו אני מצליחה לפספס בעקביות כנס אחרי כנס) ובאולם 2 על "פנטסיה ומדע בדיוני בישראל" עם אנשים שאני מאוד אוהבת לשמוע, גיא חסון, ורד טוכטרמן ואהוד מימון. אבוי. ממש אבוי. אחר כך מתפלאים שיש לאנשים לחץ דם גבוה.
וגם על אירוע החתימות עם ניבן. טוב, לא היה לי מה להחתים.
לפחות בשש היה רק אירוע אחד - כיצד להגן על כדור הארץ ממטאורים, אירוע באנגלית עם לארי ניבן, ד"ר אהרון האופטמן וד"ר נוח ברוש. היה מרתק ומפחיד.
אבל לא מפחיד כמו מה שאמר אנג' נוואר יום קודם על ההתהפכות הצפויה של הקטבים המגנטיים בכדור הארץ, אבל זה נושא לפוסט אחר.
זהו. תם ונשלם. נגמר. אני מותשת. מחר כנס המרחב המוכר.
----------------
עכשיו קצת על בעיה ושמה כרטיס יומי. הכרטיס היומי הוא יופי של דבר. באים בבוקר, משלמים סכום, מקבלים תג ונכנסים חופשי למה שרוצים מתי שרוצים. זה טוב לכנסים קטנים (לא לאייקון כמובן) וטוב לאנשים שבאים ליום שלם. אבל מה עם אנשים שלא יכולים לבוא ליום שלם? לא כולם יכולים לקחת חופש מהעבודה ומהלימודים. רוב האנשים לא יכולים. אני שריינתי את החופש הזה מראש, אבל לא תמיד אפשר. במקרה כזה יש אנשים שיבואו בכיף מיד לאחר העבודה/לימודים. אבל אז, הם יספיקו אולי לאירוע אחד או שניים - ויאלצו לשלם מחיר מלא. הם מרגישים שזה לא הוגן. כתוצאה מכך - הם לא באים.
חשוב מאד שבכנסים כאלה תהיה אופציה גם לקנות כרטיס חצי יומי ו/או כרטיס להרצאה בודדת. כמובן, כרטיס כזה יהיה יקר יותר מהכרטיס היומי באופן יחסי, אבל עדיין יהיה זול ממנו באופן אבסולוטי. כדי שאדם ידע ששווה להגיע אפילו לאירוע אחד ולא ירגיש פרייר שהוא משלם את אותו מחיר שמשלם מי שבא ונהנה מהבוקר. 60 ש"ח (לאחר הנחה של חברי אגודה) לאירוע בודד זה המון כסף. במחיר הזה נכנסתי לשישה סלוטים. למה למשל לא למכור כרטיס לאירוע בודד שמחירו 20 ש"ח? עדיין כפליים פר סלוט מהמחיר היומי, אך פחות ממה שעולה כרטיס יומי. לדעתי גישה כזו תוכל להגדיל את מספר המבקרים בכנס וגם את ההכנסות.