המרחב המוכר ותאונות
אז אחרי יומיים ב כנס הפנטסיה של בר אילן השכמנו קום ונסענו למכון וויצמן לכנס המרחב המוכר. כנס רגוע בהרבה עם אירוע אחד בודד בכל סלוט ואף הפסקה לצהריים בה לא התרחש שום אירוע. היה מעניין גם אם לפעמים כמעט נרדמתי מרוב עייפות.
נאמר לנו שצריך לחנות בחניון הרכבת, אבל אני זכרתי שבדרך יבנה (שיוצאת מהצומת של מכון וויצמן) יש מדרכה אפורה. אז הורדתי את הכלבלב עם הציוד לדוכן בפינה ונסעתי לחפש חניה. היתה לי שעה ורבע כך שלא הייתי לחוצה. עשרים מטר מאוחר יותר היתה חניה. נעמדתי. כשהגעתי לצומת הכלבלב בדיוק נכנס פנימה. התקשרתי אליו כדי שיחכה לי. אחר כך הלכנו לפרוט כסף לעודף ולהזמין סידור פרחים לשולחן האירוח.
בתחילה עימנואל לוטם סיכם את המרחב המוכר של ניבן, ובתור מישהי שעד היום נחשפה רק לחלק קטן מאוד מהיצירות במרחב המוכר, הוא חידש לי המון. אחר כך הלכנו לאכול פלאפל. היה סביר. לאחר מכן היה פאנל בהנחיית תומס גודמן על דרכים אפשריות להתפשטות מעבר לכדור הארץ. לאחר מכן החתמתי את ניבן על העותק שלי של "עולם שמחוץ לזמן", שהוא חרא ספר לדעתי (הפסקתי אחרי רבע או שליש) אבל היחיד שהיה לי בבית של ניבן. ואז שמענו סדרת הרצאות קצרצרות על כל מיני נושאים בעולם המדע. בין השאר הזכירו את מאיץ החלקיקים של CERN. הזכירו את זה שמאיץ החלקיקים החדש שנבנה בימים אלה, אמור לייצר חורים שחורים זעירים שאמורים - אם התיאוריה נכונה - להתפרק מיד. אוקי, בעברית זה נשמע אף מפחיד מאשר באנגלית. טוב שאחותי כבר לא אמורה להיות באיזור כשמפעילים אותו לראשונה.
לסיכום היה ראיון של אורן נהרי (כן, ההוא מהטלויזיה) עם לארי ניבן לפי שאלות של אורן נהרי עצמו ושל אנשים מהקהילה. היה מעניין מאוד, וזה תמיד כיף לגלות אנשי תקשורת חובבים.
-------------------
ואז כמעט נהרגתי.
לא צוחקת. הכלבלב ביקש שאני אכניס את המכונית למכון וויצמן כדי להעמיס ציוד רב מדוכן האגודה שצריך לקחת הביתה. אז יצאתי מהמכון לכיוון המכונית הקרובה. עברתי לאמצע הכביש, וחיכיתי לירוק. מאחורי התחילו לנסוע מכוניות, ופתאום אני שומעת לידי בום ענק. אני מפנה את הראש ומספיקה לראות מכונית עושה סללום שני מטר ממני ומתהפכת על הצד. חתיכות נפלו מלמעלה על הכביש והמכוניות שעמדו בצד השני. אינסטנקטיבית הגנתי על הראש, וכשהיה אפשר רצתי לצד השני של הכביש, ושם יכולתי לראות שהמכונית עלתה כנראה במהירות אדירה על עמוד התאורה שניצב ממש ליד מעבר החציה. העמוד התעקם, מהמכה עפו המנורות שהיו עליו למטה (מכאן החתיכות). המכונית התהפכה והפגוש שלה נקרע מהמקום. כמה אנשים שעמדו בצד השני רצו אל המכונית ושלפו ממנה בן אדם. אילו ההגה שלו היה סוטה כמה סנטימטרים עוד לשמאל, הוא היה עולה עלי. ולפי מה שקרה לעמוד - זה לא היה נגמר בטוב מבחינתי.
אני לא בטוחה מה היה שם. באו כמה אמבולנסים אז כנראה שהיה עוד מישהו בפנים לכוד. עמדתי שם כמה דקות כדי לראות אם הצומת נחסם וכדי להרגע קצת. באיזשהו שלב הלנדסמנים הופיעו בצד השני של הכביש והלכו להם לארוחת ערב עם לארי ניבן.
בינתיים ראיתי שהמשטרה (שהגיעה גם כן במהירות) לא חוסמת לגמרי את הצומת, ובמילא לא יכולתי לעזור שם לאף אחד, אז הלכתי להביא את המכונית ולהכניס אותה למכון. כשיצאתי מהחניה חלפה בצד השני של הכביש כבאית בדרכה למקום התאונה.
סיום די מפחיד ליום נהדר. הוא לא היה מפחיד כמו זה, אבל רק מכיוון שלא ראיתי את המכונית כמעט עולה עלי אלא זו ידיעה בדיעבד.