בגדים, פורים ואיך לא - עבודה

[tammynin]

בשבת דידי ואני נסענו לאאוטלט בהרצליה בחיפוש אחר בגדים. מאחר שמישהי שאלה אותי לאחרונה אם אני בת 40, החלטתי שאני צריכה להתלבש באופן ססגוני יותר, בגזרות קצת יותר נשיות שלא מנסות להכחיש את העובדה שיש לי חזה

Comments

אני מבקשת יפה

[tammynin]

תודה.
הגיוני מאד שבועז כהן כתב את הכתבה. לא ידעתי שהוא כותב במעריב, אבל מאחר שהוא הן יזם בזמנו את הכתבה והן גרם לי להעלות אותה לרשת עשור לאחר מכן, זה נשמע הכי סביר.
שוב תודה.

[achmo]

התלבטתי, הרבה התלבטתי. בסך הכול זה הבלוג שלך, והגוף שלך, וזכותך לחוש איתו אי נוחות כמה שתרצי. מצד שני, זאת נקודה כאובה, ודווקא בגלל שזה הבלוג שלך אני מרשה לעצמי

אני שמחה שכתבת

[tammynin]

אני מסכימה איתך. מעצבן לשמוע מישהו מקטר על משהו קטן כשאחרים סובלים ממנו הרבה יותר. זה נכון לא רק בהקשר של משקל. עוד בביה"ס התעצבנו על אנשים שקיטרו על ציון 93 במקצוע שהתקשינו לעבור אותו

Re: אני שמחה שכתבת

[achmo]

לא, שלא תביני אותי לא נכון, בהחלט היה ברור מהפוסט שאת מרגישה הרבה יותר טוב לגבי עצמך, וזה נהדר (אם כי להכות על חטא בגלל אכילה זה בעיני דבר רע בלי קשר למשקל נוכחי, אפילו תוך כדי דיאטה. אוכלים? ממשיכים הלאה). אבל עדיין, זאת הפעם הראשונה שראיתי אותך מתייחסת למשקל שלך לא מנקודת המבט של איך שאת מרגישה עם הגוף שלך, לא רק איך שאת רואה את עצמך במראה, אלא המספר הזה שהוא משהו חיצוני, לא ממש מדויק ועניין של הגדרה חברתית.

פארנויה

[achmo]

את גורמת לי לחשוב אם משהו שאמרתי במהלך המסיבה פורש שלא כהלכה. הזכרתי שלאחרונה קניתי בגדים ב'מתאים לי' ו'קרייזי ליין' - זה לא היה ברמת הקוריוז של "שיואו, אני רזה ואני מוצאת שם בגדים, איזה קטע". אני שונאת חנויות כמו קסטרו ודומותיהן, וממילא אין להם כמעט בגדים במידה שלי (42-44 רוב הזמן), ובטח שלא דברים נורמלים (היינו: לא בגזרה נמוכה, גודאמניט!). דווקא במקרה שלי, המספר שעל התווית משנה לי מאד ומשמש מין סוג של מחאה. מצד שני, אני מודעת לכך שיש לי נסיבות מקילות, ושעם הגובה שלי, ממילא האפקט של "מידה 42/44" הולך לאיבוד.

- לונג ג'ון

נ.ב
אני מעריצה את היכולת שלך לקחת את המשקל שלך ולהפוך אותו למשהו מוחצן ונפלא. לא תמיד החוש האופנתי שלך זהה לשלי (אם מתעלמים מזה שאין לי חוש אופנתי), אבל אני נורא אוהבת את איך שאת גורמת לעצמך להיראות.