בגדים, פורים ואיך לא - עבודה
בשבת דידי ואני נסענו לאאוטלט בהרצליה בחיפוש אחר בגדים. מאחר שמישהי שאלה אותי לאחרונה אם אני בת 40, החלטתי שאני צריכה להתלבש באופן ססגוני יותר, בגזרות קצת יותר נשיות שלא מנסות להכחיש את העובדה שיש לי חזה.
התחלנו בקסטרו. זו כנראה הפעם האחרונה שאני נכנסת לשם. לא מצאנו כלום והלקוחות צעירים ונאים מדי בשבילנו. המראות שם הראו לי שדיאטה ב' בפתח. או שהן משמינות או שבכל החנויות האחרות יש מראות מרזות. ואולי ההבדל נובע מכך שהמראות בקסטרו היו הראשונות שהבטתי בהן ואח"כ המוח שלי כבר ביצע את ההכחשות הדרושות כדי שאראה לעצמי בסדר גמור.
במיס לגוט מצאתי זוג מכנסיים אדומים שנראה עלי כ"כ טוב עד שהחלטתי שהמראות שם מרזות בטירוף. דידי נשבע לי בכל היקר לו שהמכנסיים נראים עליי באמת טוב. שקלתי לקנות אותם, לרוץ לקסטרו ולמדוד אותם שם כדי לראות איך אני נראית בהם במראות של קסטרו ועד כמה ההבדל גדול, אבל אז שבתי לעשתונותיי . קניתי אותם וזהו. מחיר מלא: 689 ש"ח. מחיר מבצע: 99 ש"ח. כמעט קניתי שם עוד זוג (שהיה עולה לי 70 ש"ח) אבל בסוף החלטתי שהאיכות שלהם לא מספיק גבוהה.
אני מידה 40. זו המידה שלי רוב הזמן. אחרי דיאטה ב' אני רוצה להיות 38. עם זאת, יחסית לטראומטיות של מסעות קניות קודמים, בהם הרגשתי מסורבלת, מכוערת ואומללה במיוחד, הפעם לא היה נורא. היו כמה דברים שמדדתי שנראו עליי אחלה, ולא הרגשתי כאילו שאר הלקוחות מסתכלים עליי בתיעוב. אחד אפילו אמר לי שחולצה שמדדתי נראתה עליי ממש טוב.
שמונים ושש חנויות אחר כך, בלי קופר, מצאתי חולצה ורודה קצרה וסקסית עם מחשוף עמוק. 72 ש"ח. דידי מצא שם ג'ינס שישב עליו טוב, הישג לא מבוטל לאיש במידותיו, ושילם עבורו 400 ש"ח טבין ותקילין. את הפדיחה שלי עשיתי בכך ששאלתי את המוכרת אם יש לה תוספות שיער. ובכן, יש לה תוספות שיער כמו שאני בת 40.
לגדולות ונצורות ציפינו מפוקס, שם יש מאות חולצות בכל צבע וגזרה שניתן להעלות על הדעת. חיכינו עד שתצא השבת והם יפתחו. אכן, מאות חולצות. רק שכולן עם שרוול קצר ואף אחד מהן לא נראתה עליי או על דידי טוב מספיק כדי שנקנה אותה. מדדתי תריסר לפחות.
אבחנות מעניינות:
1. שרוכים בחולצות - מכמעט כל חולצה נתלה איזה שרוך לא ברור, לפעמים שניים. אני אף פעם לא מבינה אם קושרים מקדימה, מאחורה, מהצד, או האם בכלל. שרוכים בצוואר? מה נהיה? לעיתים גיליתי את קיומו של השרוך הארור רק אחרי שדרכתי עליו כל הדרך לתא המדידה.
2. בשבת יש מוכרות/מנהלות חנות ערביות בכמעט כל חנות. אני תוהה אם זה בגלל שלא צריך לשלם להן תעריף שבת או שמא העולם נהיה מקום קצת פחות ציני.
3. אחרי 3.5 שעות של קניות, קניתי 2 פריטים ב-171 ש"ח. דידי קנה חמישה פריטים בלמעלה ב-700 ש"ח. מדדתי בערך פי 5 פריטים מדידי. אני חתיכת קרצייה בררנית.
אתמול היינו במסיבת פורים אצל קילרוי. היה נחמד מאד והכרתי את רוב האנשים. אכלתי יותר מדי סתם (מידה 40, כן?) אבל זה רק כי היו דברים טעימים ומיוחדים כמו חטיפי צ'יפס מתפו"א סגולים. מתיחות נרשמה בגזרת רחביה וגב' ברמן. חלפו כמעט 7 שנים וכל מה שאנחנו מסוגלים לו זה להיות באותו חדר למספר דקות ביחד לפני שאחד מאיתנו נשבר ויוצא ממנו. על החלפת מילות נימוס או מבטים אין מה לדבר.
אני כותבת פוסט באמצע יום עבודה. כנראה שהמצב קצת פחות לחוץ מאשר בכל השבועות הקודמים בהם לא נשמתי בשבוע העבודה ורק נחתי בסופשבוע. האח. גם העובדה שהיה לי כוח ללכת למסיבה אמש מבשרת טובות.
הערב אני הולכת לראות הצגה של הסטודיו משחק בתיאטרון חולון עם אמא שלי. יבוצע שם מונולוג שאני אמורה לבצע בהפקת הסיום של הסדנה למשחק. תבצע אותו השחקנית הכי מוכשרת מתלמידי שנה ג'. זה בטח ירסק לי את הבטחון העצמי לחתיכות קטנות ועצובות. כמה קשה לשחק. כמה קשה לדייק. כמה קשה להשתחרר. כמה קשה לקום ביום שישי בבוקר וללכת לסדנה הארורה. שתיגמר כבר. ההפקה שלנו תעלה ב-26 וב-27 למאי. אחר כך - דממת אלחוט. ד"ר ניניו גזרה עליי מנוחת סופ"ש של חודשיים לפחות. וזאתי משוגעת, אני לא מתעסקת איתה.
ואחרון חביב, אמרו לי שבמוסף סוף השבוע הלפני אחרון של מעריב יש כתבה על ניק קייב ויש שם תרגום שלי לעברית של שיר שלו עם קרדיט. אם ראיתם, אנא פרטו (איזה כתבה? מי כתב? איזה שיר?).