הוא היה מגיע לתחנה ברחוב שאול המלך, בשעה חמש שלושים וחמש, כמעט כל יום. חמש דקות אחרי השעה בה 149 בדרך כלל עבר, אבל עדיין מספיק קרוב כדי שאלו שרצו לתפוס אותו קיוו שהספיקו. הוא היה מחכה להם שיבואו. גברים, נשים, מי שזה לא יהיה. זה לא באמת היה משנה. הוא היה שם, שעון על הבטון שמאחורי התחנה, בצל, לפעמים קורא ספר. והם באו.
זו יכולה להיות אישה זקנה, או איש
(
Read more... )
Comments 2
Reply
קטע נהדר, אהבתי.
רוני
Reply
Leave a comment