כיף זה, ובכן, כיף. כיף אחרי מבחן בסטטיסטיקה - על אחת כמה וכמה ( Read more... )

כשהקמפוס כולו ריק, ופתיתים ענקיים של שלג נופלים סביבי ועלי וצובעים את הירוק של גבעת רם בלבן, אני שמחה מאוד שיש לי עבודה שגורמת לי לקום בשש מדי בוקר. ושמחה שאני לומדת בקמפוס הכי יפה בארץ, ושמחה שאני לומדת בירושלים.
ופשוט שמחה.

( תמונות )

היו לי כמה וכמה מחשבות בסוגיית "מה אני צריכה את הפר"ח הזה בכלל", כי מסתבר שארבע שעות שבועיות עם ילדה בת 10 דורשות הרבה יותר אנרגיה ממה שהייתי מצפה. מצד שני... ובכן, הצד השני היה אתמול ( Read more... )

נדמה לי שרק ביממה האחרונה נוכחתי כמה כתיבה ושיחה יכולות לנקז רעלים מהגוף, תמיד חשבתי שזה עובד רק בשביל אנשים אחרים.

חזרתי הביתה, חיבקתי את את ההורים שעמדו לנסוע, זרקתי כמה כדורים לטדי (שניסה ללעוס לי את הזרוע), לבשתי מעיל ויצאתי לסופר הקרוב לקנות חנוכיה ונרות.
אז עכשיו דולקים אצלי בבית, לראשונה מזה שש-עשרה שנים, נרות חנוכה שהודלקו ובורכו כהלכה (לפחות בערך - אני ברכתי, לא ברור לי כמה הלכתי זה). וזה מרגיש יופי.
פרוייקט הבא - אותו הדבר מחר, רק עם המשפחה המורחבת*, ( Read more... )

בחמת גדר היו בעיקר ערביות שנכנסו לבריכה עם שמלות וכיסויי ראש והסתכלו עלינו מוזר. בכל מקרה, הדרך הכי טובה לנהל מלחמת מים בלי לחטוף כלור בעיניים זה להתהפך ולהכות עם הרגליים במים לכיוון היריב; וזה פטנט שלי, גם אם א' טוענת אחרת. וכשנופלים ממגלשת מים הדבר הנכון לעשות הוא לסגור חזק את האף ולקוות לטוב.

בחדר שלנו בבית החייל גיליתי שאחת החברות שלי דומה ( Read more... )

בדרך מהמינהל לתחנת הרכבת בלוד השמים היו מלוכלכים, צהובים-חיוורים, והאוויר כבד וצפוף. השמש עמדה גבוה בשמים, לבנה לחלוטין ובוהקת. מצד ימין שלו צמחו עשבים צפופים, רגע לפני הקמילה הקיצית, ומשמאל ניצבו הבתים הראשונים של שכונה מנומנמת ובית ספר דתי. ולרגע אחד הכל נמחק ועמדתי על גבעת חול, בידיעה שפעם הייתה כאן עיר, ואיננה. הלכתי במורד הרחוב המדברי והשיער ( Read more... )