בעקבות הפוסט ההוא של blilit , החלטתי שאכן כדאי לקרוא קצת יותר ספרות מקור. המגוון בספריה של הדסה הוא לא מאוד מרשים, אבל על המדף עמד "זמן אלול" של דב אלבוים. לקחתי. על הכריכה האחורית היה מקושקש משהו על "מרד תלמידים נדיר בין כתלי הישיבה", ואני הנחתי שמדובר במחזה הנדיר בספרות העברית, ושמו "ספר עם עלילה". הו, כמה הייתי תמימה.

( המשך )

עלה בדעתי שמעולם לא כתבתי דבר שלא נכנס תחת ההגדרה מדע-בדיוני או פנטסיה. למען הדיוק היו כמה דברים, בעיקר נסיונות פואטיים מגושמים, אבל הסיפורים שלי תמיד התחילו ברעיון ששייך לאחד התחומים האלה, והמשיכו משם. זה מוזר ( Read more... )

בדרך להר הצופים קו 28 עובר דרך השכונות החרדיות המונוכרומטיות. וכל פעם מחדש אני נזכרת בזה (תורגם לפני כמה וכמה חודשים. המקור כאן):

השיר על הפינגווינים:

את אדמת הקוטב קרחונים הסתירו
את הקרחונים סופת שלגים כיסתה
בעבר שם חיה רק קבוצת פינגווינים
שגוננה בקנאות על אדמתה
( ואז מה קרה? )

במעט מהתרבות הפופולרית הרוסית שיצא לי להחשף אליו, נתקלתי יותר מפעם אחת באיזכורן של שלוש אחיות, שלהורים שלהן היו כמה רעיונות יפים לגבי הבנות שלהם, החיים, היקום וכל השאר. קוראים להן Vera, Nadejda & Lubov', או Faith, Hope & Love בלשון-עוד-עם-זר. בעברית השילוב הזה לא עובד.

אמונה גרה בהתנחלות, אי שם בגוש-עציון, עם בעלה ידידיה (הם הכירו בחתונה של חברה ( Read more... )

בחמת גדר היו בעיקר ערביות שנכנסו לבריכה עם שמלות וכיסויי ראש והסתכלו עלינו מוזר. בכל מקרה, הדרך הכי טובה לנהל מלחמת מים בלי לחטוף כלור בעיניים זה להתהפך ולהכות עם הרגליים במים לכיוון היריב; וזה פטנט שלי, גם אם א' טוענת אחרת. וכשנופלים ממגלשת מים הדבר הנכון לעשות הוא לסגור חזק את האף ולקוות לטוב.

בחדר שלנו בבית החייל גיליתי שאחת החברות שלי דומה ( Read more... )

על אף הטענה של אדם יקר מסויים שלא יתכן הדבר, מעולם לא טרחתי לפתח מערכת יחסים עם אלוהים. אף פעם, גם לא בגיל צעיר מאוד, לא ביקשתי את התערבותו של כוח עליון לפתרון הבעיות שלי או של העולם ולא פחדתי שמישהו מלבד הסביבה האנושית יעניש אותי על מעשי. בגיל שש שנים, קצת אחרי שלימדו אותנו את "אלוהים שלי, רציתי שתדע", מצאתי את עצמי מקללת את אלוהים, מסיבה טיפשית ( Read more... )

התרגום הראשון שיצא תחת ידי נעשה בנסיבות מצערות. בסוף כיתה ח' נפטר המורה למתמטיקה מהתקף לב, ובין הדברים שהשאיר אחריו היו כמה אגדות ילדים פרי עטו. לכבוד ערב אזכרה שנערך בבית הספר המחנכת ביקשה מכמה אנשים לתרגם אותם לעברית, ואני הייתי בין המתנדבים. ביכולות הלשוניות שלי התחלתי לעשות שימוש של ממש רק בגיל 17, אבל בקיומן חשדתי מאז שאני זוכרת את עצמי. ( Read more... )