*
כיף זה, ובכן, כיף. כיף אחרי מבחן בסטטיסטיקה - על אחת כמה וכמה.
היום התחיל בטרטור, כזה שיכול לערער אותי עד כדי התפרצויות זעם; אבל אולי זו הייתה הנסיעה הארוכה אך כמעט נטולת הפקקים בנוף ירוק, או הילדה שישבה מאחורי וניהלה עם אמא שלה שיחת ילדים אינטלגנטית וסימפטית לשמיעה, או משהו - לא באמת משנה. עד שהגעתי לבת-ים כבר הייתי במצב רוח מתאים כדי להינות באמת, ואכן נהניתי.
פסטיבל תיאטרון רחוב זה יפה באופן כללי - פסטיבל, מוסיקה, ים ואנשים הולכים על הכביש הריק ממכוניות ונהנים בלי לחשוש שספריי לניקוי רהיטים יותז עליהם.
רקדניות שעושות אקרובטיקה ואווירה בגובה שלושה מטרים, או מלאכיות שמרחפות מעל הקהל ומותירות אחריהן שובל זוהר בשמי הלילה שנראה כאילו נלקח מסרט מצוייר, או סתם ללכת עם חברות ברחובה של עיר ולהפריח בועות סבון אל העוברים והשבים, משל היינו שוב תיכוניסטיות - כל אחד מאלה היה יפה אחרת. חבל שנגמר.
ובאמת הגיע הזמן לתג כזה ביומנחי, בשביל הפרופורציה.