לא אמרתי "לא-מוכרות", אמרתי "שלא נחקרו עדיין די צורכן בשירה העברית". אתה יודע - משקל וחרוז, שירה א-פוליטית וכל יתר הדברים שדיברתי עליהם כאן, אבל גם אלטרנטיבות לא נחקרות נוספות, קלסיות ולא קלסיות
משקל סילבוטוני וחרוז - 60 שנה מקסימום. שירה הנקיה מפוליטיקה (דתית, לאומית, שמאלנית וכו' - אין כל כך הרבה בעברית). אני לא רואה מה הבעיה. הסברתי את עצמי באריכות בשלוש הרשימות האחרונות
תודה. רציתי להוסיף דיון על תרבות הויכוח, אבל חששתי להישמע (שוב) כמו גננת. בדיעבד, צר לי שויתרתי עליו. בקצרה: פעם, בילדותי, צפיתי בסרט "סיראנו דה ברז'רק" בגרסה אמריקאית משובחת. מישהו מחפש תרוץ להזמין את סיראנו לדו-קרב, ומפטיר בהתרסה: "אדוני, יש לך אף גדול". סיראנו נאנח ואומר: "יכולת לעשות את זה בחן. יכולת, למשל, לשאול אם מכינים בשבילי כוסות מיוחדות, כדי שהאף לא יפריע"... וממשיך ומונה עלבונות שנונים. זה בדיוק מה שיש לי לומר על תרבות הויכוח בפולמוס הזה: יכולתם לעשות את זה בחן, אבל הסתפקתם בכינויי גנאי פרימיטיביים. אם כל הכבוד לרגשות הפגועים בשני הצדדים, ההתכתבות בין הירשפלד למנור ב"הארץ" דמתה להיאבקות-בוץ בין שני דנדים
Comments 9
Reply
Reply
Reply
Reply
אני אתך בענין המיותרוּת של ההתכנוּת "רדיקלים".
ותודה על שלוש הרשימות. הן מעניינות, מרעננות, ובהירות.
Reply
Reply
Reply
Leave a comment