לא אמרתי "לא-מוכרות", אמרתי "שלא נחקרו עדיין די צורכן בשירה העברית". אתה יודע - משקל וחרוז, שירה א-פוליטית וכל יתר הדברים שדיברתי עליהם כאן, אבל גם אלטרנטיבות לא נחקרות נוספות, קלסיות ולא קלסיות
משקל סילבוטוני וחרוז - 60 שנה מקסימום. שירה הנקיה מפוליטיקה (דתית, לאומית, שמאלנית וכו' - אין כל כך הרבה בעברית). אני לא רואה מה הבעיה. הסברתי את עצמי באריכות בשלוש הרשימות האחרונות
זה מתחיל להיות קטנוני משהו, אבל רק כדי להבהיר את עצמי- אני פשוט חושב ש"אלטרנטיבות לא נחקרו דיין" הוא סוגסטיבי באופן שלא מדויק כאן, שכן הוא מרמז על שטחים פרוצים שלכל היות אפשר למצוא להם תקדים אצל משורר מינורי או שניים, בעוד מה שאתה מדבר עליו הוא החייאת מסורות דומיננטיות (שירה א-פוליטית: עיקר הקורפוס של אבידן, לסקלי, זך, ואף עם מעטים *המשוררים* שכלל לא כתבו שירה פוליטית, הרי שקורפוס *השירה* הלא-פוליטית הוא עצום) שאתה חושב שהספידו מוקדם מדי. זה לא שהמונח לא מדויק ברמה הסמנטית, אלא ברמה הקונוטטיבית. האם זה לא יהיה משונה אם אומר על כתב עת של High Modernism אדוק שהוא מציע "אלטרנטיבה שלא נחקרה דיה"?
Reply
Reply
Reply
Reply
אני פשוט חושב ש"אלטרנטיבות לא נחקרו דיין" הוא סוגסטיבי באופן שלא מדויק כאן, שכן הוא מרמז על שטחים פרוצים שלכל היות אפשר למצוא להם תקדים אצל משורר מינורי או שניים, בעוד מה שאתה מדבר עליו הוא החייאת מסורות דומיננטיות (שירה א-פוליטית: עיקר הקורפוס של אבידן, לסקלי, זך, ואף עם מעטים *המשוררים* שכלל לא כתבו שירה פוליטית, הרי שקורפוס *השירה* הלא-פוליטית הוא עצום) שאתה חושב שהספידו מוקדם מדי. זה לא שהמונח לא מדויק ברמה הסמנטית, אלא ברמה הקונוטטיבית.
האם זה לא יהיה משונה אם אומר על כתב עת של High Modernism אדוק שהוא מציע "אלטרנטיבה שלא נחקרה דיה"?
Reply
Reply
Leave a comment