ראשון ראשון
שאלתי את עצמי לא פעם אם אני מסוגל בכלל לתרגם שיר שאינו כתוב במשקל ובחרוז. כשהדיוק הוא שם המשחק, אמרתי לעצמי, תגלה שרשת הביטחון שלך הוסרה - אתה הרי רגיל כל כך לעגל פינות, ולפצות על זה בחרוז מנקר עיניים ובמשקל משבר אוזניים. ניסיתי.
בחרתי באחד משירי האהבה היפים ביותר של אודן. הנה שני פרטים מעניינים שמספר עליו ג'ון פולר:
א. במכתב לידיד כתב אודן: "יש לי פרפור חדרים חדש: מקליפורניה. מנגן בויולה דה גמבה, יקירי. אני מנסה להכניס אותו לקרייסט צ'רץ' כעוגבר מתלמד. בקרוב תראה שיר בניו יורקר שמתייחס הן לפרפור והן לחרדה הנוירוטית החדשה שלי - מים".
ב. זונה ניו יורקית ציטטה את השורה האחרונה בשיר כשגילתה שלא תוכל להתקלח בכלא יותר מפעם אחת בשבוע. כשסיפרו על כך לאודן זה עשה לו את היום.
אני מקווה שלכמה מכם יתחשק לתרגם את השיר לעברית - הוא פתח לפני אופקים חדשים.
ראשון ראשון ואחרון אחרון/ וייסטן יו אודן
משהתעוררתי, נחתי בחיק חמימותי והאזנתי
לסופה המשתעשעת בסופיותה בחשכת החורף
עד שאוזני, כדרכה בהיותה הלומת שינה או יין,
נפניתה לפענח את אותה נהמה מקוטעת,
מתרגמת את תנועותיה האווריריות ועיצוריה המימיים
לנאום אהבה המרמז על שם פרטי.
ספק אם זו הלשון שבה הייתי בוחר, אך במידה
שהתירו זאת חומרתה וגמלונותה, היא דיברה בשבחך,
מזהה אותך כילדם-אלוהיהם של הסהר ורוח הצפון
שבידו הכוח להכניע מפלצות אמיתיות כדמיוניות,
ממשילה את תואם ישותך לארץ נישאה,
כאן ירוקה במתכוון, ושם תכולה ללא רבב - למזל.
קולנית ככל שהיתה, בודד ככל שלבטח מצאתני,
היא שחזרה יום של דומיה משונה,
שבו נשמע כל עיטוש ממרחקים, ושהוליכני
לצדך על כֵּף של לבה, והמעמד היה נצחי
כמבטו החודר של ורד, נוכחותך ממש
כה יחידה, כה יקרה, כל כך עכשיו.
כל זאת, אם אין די בכך, בשעה שבה לעתים קרובות מדי
מייסרני שטן מגחך באנגלית רהוטה,
מנבא עולם שבו כל אתר מקודש
הוא תל מכוסה חול שכל הטקסאנים המתורבתים פוקדים,
מולכים שולל, מרומים לחלוטין בפי מורי הדרך שלהם,
והלבבות העדינים נכחדו כהגמונים הגליאניים.
אסיר תודה, ישנתי לי עד שקם בוקר שלא גילה
עד כמה האמין במה שאמרתי שהסופה אמרה,
אלא הסב את תשומת לבי חרש לאשר נעשה
- כך וכך מטרים מעוקבים נוספו למיכל המים שלי,
סגולה כנגד ארי הקיץ - והעמיד את הדברים ראשון ראשון
ואחרון אחרון: אלפים חיו ללא אהבה, אף לא אחד - ללא מים.