וכבשה ואיילת תהיינה עדות
איילת, תלמידת תיכון ובמקרה גם האחיינית שלי, מקבלת ממני לאחרונה קצת עזרה באנגלית - מקצוע מאוס בעיניה. אתמול ציפתה לי הפתעה נעימה - לרגל בחינה קרובה בספרות התבקשתי לעבור איתה על כמה שירים של רחל, אלתרמן, גולדברג, פגיס ולהפתעתי הרבה - גם של אורי צבי גרינברג (מישהו במשרד החינוך החליט למשותו מתהום הנשיה סוף סוף). הגברת הצעירה היתה שפוכה, אבל היה משהו מאוד רענן בסקרנות שלה. כשדיברנו על שירי השואה של פגיס סיפרתי לה על משפטי נירנברג (צריך לזכור את זה?) ועל סיפור חייו של פגיס (חוקר שירת ימי הביניים? איך זה קשור לשואה?). כשדיברנו על אלתרמן רשמתי לה את כל השיר מהזיכרון (איזה כתב יפה יש לך), ציירתי לה צמרת גשומת עפעפיים וסיפרתי לה על חרוזים גבריים ונשיים (מה זה השוביניזם הזה? זה גם בכלל לא מתחרז!). הגענו ביחד למסקנה שכל השירים מעגליים.
ליטפתי אותה על הראש ונסעתי לי לפתח תקווה.