-
בהשראת מועדון הקריאה על אם החיטה
אחת מהתחושות המיסטיות האלו גרמו לג'וליה להחליק את אצבעה הענקית ולפספס את המקש הנכון על המקלדת, וכך גילינו את אתר "אגודה ישראלית למדע בדיוני ופנטסיה", שם מצאנו שמתקיים הערב מועדון קריאה בנושא "אם החיטה" - ספר ששמו זהה לכינוי שנתנו לי הילידים שהבראתי את תבואתם. הלכנו לשתות קפה במקום קטן השייך לאדם בשם ג'ו. באופן פלאי, גם למלצר שקיבל את פנינו קראו ג'ו ( Read more... ) -
פירסינג בכנפיים
שיחה ביני לבין יעל בג'ימייל לפני כמה ימים (הניסוחים לא כל כך מדוייקים בגלל שאין לי זמן לחפש את התמלול ( Read more... ) -
אנטיביוטיקה? יאמי!
וכעת - עוד פרק בתולדותיה של החתולה המקולקלת: בשבוע שעבר הלכנו לוטרינר וגילינו שלמיני יש (כנראה) דלקת במעיים. לא נעים. קיבלנו אנטיביוטיקה שצריך לקחת פעמיים ביום, והוטרינרית שראתה את הבעת החרדה על פניי המליצה לערבב את האנטיביוטיקה במזון רטוב. כיוון שכבר קיבלתי את העצה הזו, אבל עוד לא יצא לי ליישם אותה מעולם, קניתי שלוש פחיות של מזון רטוב - כי לכו ( Read more... ) -
זרחין יצירתי במיוחד
אתמול נזכרתי איזה כיף זה זרחין שכולם יוצרים בו. כשיש אווירה אמיתית של יצירה. בסופו של דבר, אף על פי שממש כיף לי לראות פעם בשבוע את כל החברים שלי, וכמה אנשים מגניבים חדשים (אין ספק שזה קטע כיפי של זרחין, להכיר יוצרים חדשים), הקטע בזרחין הוא ליצור, והיצירה ביחד היא מה שבאמת כיף. אתמול היו בינינו כותבים, סורגים (כולל סורגי ניילון!), רוקמים, חורזים, ( Read more... ) -
דברים שאמרו לי הסכינים
במסגרת "דברים משונים שמדברים עם ליאה", על גב הקרטון של סכיני המטבח הפשוטות לחלוטין שקניתי הערב גיליתי את ההודעה הבאה ( Read more... ) -
מם מוזיקלי (יאי!)
אני מתה על ממים מוזיקלים. המם הנוכחי נגנב ללא בושה מהגר, ותורגם (גם ללא בושה ( Read more... ) -
במדינת מובטלינה
היום היה היום הראשון לאזרחותי במדינת מובטלינה. יש סיכוי סביר שתהיה לי עבודה בסוף החודש, אבל בינתיים אני ממשיכה לחפש. לא מודאגת במיוחד, אפילו קצת מרגישה טוב עם הדרך החדשה הזו. יש לי עבודת כתיבה חדשה (תודה, מיצי! ותודה על הכל, באופן כללי, ותמיד), וכמה עבודות קיימות שאני יכולה קצת להוסיף בהן. ביקשתי ממרקורי להפסיק את "סערה בקסת דיו", שאני מרגישה שלא ( Read more... ) -
סיפורה של מטרייה, וקצת הצבת גבולות בעבודה
אני אדם מפוזר מאוד באופן כללי, והצלחתי לאבד כל דבר בחיי, מצרור מפתחות לאחות קטנה. אבל ככל שזה נוגע למטריות אני איומה אפילו יותר. אין מקום שביקרתי בו אי פעם עם מטרייה ולא השארתי אותה שם: בית ספר, אוניברסיטה, בתי קפה, מסעדות, אצל חברים, במכוניות של חברים, באוטובוסים, סתם ברחוב, ואיפה לא. הממוצע שלי בחורף הוא שש מטריות, לאחר שנואשתי מלהבין היכן השארתי ( Read more... )