אהבה ואובססיה (בשירים)

[highlydubious]

הגבול, כך נדמה לפעמים, בשירי אהבה, בין המסירות של המשורר למושא אהבתו לאובססיביות קומפולסיבית או סתם למשהו לא בריא במיוחד הוא דק, דק מידי. וכשהשירים האלה מולחנים, אנשים מזמזמים לעצמם את המילים מבלי באמת לחשוב על תוכנן.

שתי דוגמאות עולות לי בראש, שתיהן של נתן אלתרמן (ואולי זה פשוט מלמד משהו על המשורר הספציפי הזה, ולא משהו יותר רחב מכך):

ב"זמר

Comments

יש עוד אחד כמובן

[assafr]

השיר שנוהגים להצמיד ל"זמר שלוש השתשובות" בהקשר ל"שירים נפלאים אבל שוביניסטיים ברמות" הוא "וידוי" של אלכסנדר פן - המפורסם בעיקר בביצוע של יהודית רביץ אבל קיים לחן אחר בגרסה ישנה עם גילה אלמגור (?).

למשל הבית האכזרי מכולם:

וידעתי: המוות יבוא מידיך
ואני מחכה ומצפה לדין
הוא יבוא פתאומי, כגרזן על עץ יער
או יקרב לאיטו, בעינוי ובצער
אבל לא מידי זר - מידיך יבוא

וגם אז לביתך, בליל שכול וליל עוני
בחלום עוד אשובה, כסילה שכמוני

ויש גרועים יותר.

[lahedge]

"אנקש", למשל. ברטולד ברכט.

"אגרופו לא היה מהחומר הרך
הוא ידע עניינים לסדר
הוא היכה על הראש והראש לא צנח
כואב, אין דבר הוא אוהב אותי כך
הוא יאהב אולי עוד יותר"
...
"היא הרכינה הראש והראש לא נסוג
הוא נופץ באגרוף הגדול
זו היתה אנקש עוללי המתוק
אלוהים חטאותיה ימחול."

[ijon]

השירים הללו אינם מזעזעים בעיני. הם מתארים מצב שהיה והווה ויהיה (נקווה שפחות ופחות), ומתארים אותו היטב. מבחינה זו, הם אמנות טובה בעיני. ודאי שהנשים הללו אומללות, ודאי שהן תוצרים של חברה שוביניסטית ושל חינוך דפוק; אבל יש נשים כאלו, וכך הן חושבות. וטוב וראוי לייצג גם את זה בשירה. כך גם לגבי הגבר הכאילו-רומנטי-אך-למעשה-רודני ב"ניגון עתיק" -- זו בבואה של סוג אמיתי וקיים של גברים. אלתרמן אפילו רומז לאנכרוניזם של הערכים הללו בכותרת השיר; הבעיה היא שהערכים השתנו אבל הטיפוסים הללו עוד איתנו.

הבחנת יפה בנקודה המקוממת באמת -- התופעה של ניכוס השירים הללו למחזור הבלתי-נלאה של "שירי ארץ ישראל", ששרים בהשתפכות נוסטלגית תוך כדי תנועות שיבולת-בשדה. זו באמת תופעה מאוסה, ממארת. ולזה אפשר להתנגד.

אגב, כך עושים גם לשירים אירוטיים במובהק, והדוגמה הידועה ביותר היא "סליחות" של לאה גולדברג -- "ולמדתי שם לכל ריס וציפורן / ולכל שערה בבשר החשוף" וכו' -- שהולאם למחזור הנ"ל כבר מזמן, ואף צורף לתת-האוסף המאוס-לא-פחות הידוע בכינוי "שירי יום הזיכרון". איזה סקנדל, לקחת שיר אירוטי יפה ונוגע ללב כמו זה ולשעבד אותו לטקסי השכול הלאומיים!