תמיד סלדתי מקלאסיקות. איכשהו, ברגע שהצביעו על משהו ואמרו "זו קלאסיקה" גירדו לי האצבעות להרים פטיש ולנתץ אותה; להראות לכולם שהם סתם עדר כבשים טיפשות, שהולכות עיוורות בעקבות איזו רשימה לא ברורה של דברים ש"חייבים" לקרוא, לשמוע, או לראות. שייקספיר הוא דוגמא מצוינת: לא הבנתי מה ההתלהבות הגדולה - הוא לקח כמה סיפורים בסיסיים מהמיתולוגיה היוונית, כיסה אותם
(
Read more... )
Comments 17
Reply
אגב, כחלק מרנסנס שייקספיר שאני עובר, הלכתי לראות את מקבת' בהדסה, בביצוע כל מיני אנשים שאתה מכיר, אם אני לא טועה, כמו מייק.
Reply
Reply
I was an active part of that theatre group once.
Reply
בחיאת, בנאדם, כל מה שהיית צריך לעשות זה ללכת לראות את ה-Reduced Shakespeare Company. הם כבר היו מתמצתים לך הכל, והיית מבין.
ארר... טוב, אולי לא. אבל עדיין נורא שווה לראות אותם. הממ. איפה באמת שמתי את הדיסקים ההם?
ואגב, אני בדעה שללמד מחזות בשיעורי ספרות בבית הספר זו הדרך הבטוחה להשניא אותם על תלמידים. מחזות לא נועדו לקריאה, הם נועדו לצפייה על במה. אנשים מבוגרים שסיגלו לעצמם סבלנות סבירה וקשב קצת ארוך יותר יכולים - נגיד - ללמוד מחזות בכתב ולקבל מזה משהו. אנשים שעוסקים במשחק, גם. נניח. תלמידי בית ספר? על כל אחד שמפיק מזה משהו, לפחות חמישים אחרים משתעממים למוות.
Reply
Reply
Reply
Reply
Leave a comment