It is the cause, it is the cause, my soul
תמיד סלדתי מקלאסיקות. איכשהו, ברגע שהצביעו על משהו ואמרו "זו קלאסיקה" גירדו לי האצבעות להרים פטיש ולנתץ אותה; להראות לכולם שהם סתם עדר כבשים טיפשות, שהולכות עיוורות בעקבות איזו רשימה לא ברורה של דברים ש"חייבים" לקרוא, לשמוע, או לראות. שייקספיר הוא דוגמא מצוינת: לא הבנתי מה ההתלהבות הגדולה - הוא לקח כמה סיפורים בסיסיים מהמיתולוגיה היוונית, כיסה אותם בהרבה שפה מצועצעת, ואנשים עדיין מתלהבים מזה שהוא אומר thou במקום you. אבל זה היה בכיתה ד'; דברים השתנו מאז.
בסימסטר האחרון, במידה ולא עקבתם, למדתי "מחזות נבחרים של שייקספיר": המלט, המלך ליר, רומיאו ויוליה, הסוחר מוונציה, וריצ'רד השלישי. המרצה, בהיותו מוצלח ביותר, בילה פחות זמן בלדבר ולהציג את דעותיו, ויותר בלהכריח אותנו לחשוב ולנתח. דבר נפלא קרה במהלך הסימסטר: התאהבתי בשייקספיר. הבנתי סוף סוף, אם אפשר לרגע להתלהב, למה הוא קלאסי במלוא מובן המילה; חלק בלתי נפרד מהתרבות המערבית, חלק מהשפה שאנחנו דוברים בה; אוניברסאלי, מתורגם לכל שפה שיש בה תיאטרון.
לפני כן ניסיתי לקרוא שייקספיר, באמת ניסיתי: חלום ליל קיץ; מקבת'. אבל זו הייתה קריאה מרפרפת, וחוץ מליהנות מהמקצב של השפה, לא קיבלתי מזה כלום. בטח שלא הבנתי במה הוא עדיף על מחזאים אחרים שנהניתי מהם עוד יותר. אבל ברגע שהתיישבנו על מחזה, באמת התיישבנו, והפכנו בו שוב ושוב, פתאום הוא נפתח ונפרש, התגלה כהרבה יותר מורכב ממה שחשדתי. שייקספיר לא משתמש בשפה מצועצעת סתם; הוא כותב בצורה הזו, כי בכל משפט הוא מקבל חצי תריסר משמעויות. הוא בוחר כל מילה, כל ביטוי וכל ניב בקפידה, ובונה לכל מחזה את השפה הסימבולית שלו. חשבתי שהנאומים שלו טרחניים, שהשיחות ארוכות מדי; אבל כשראיתי שלושה סרטים והצגה שנעשו על פי אותו המחזה, בין אם גרוע או בינוני או מצוין, הבנתי מה הוא עושה: הוא נותן לבמאי תיבת כלים, ומשאיר לו את הבחירה. זה חותך את ההתחלה וזה את האמצע; זה מפרק את הסצנה לשלושה חלקים וזורק אותם לכל קצוות הסרט, וזה מקבץ את כל הנאומים של אותה הדמות לסצנה אחת. כל חלוקה, כל פירוק או הרכבה, משנה את המשמעות, נותנת לה פירוש חדש. הוא צפן כל כך הרבה רגשות, אפשרויות, משמעויות, לתוך המשפטים שלו, שהבמאי חייב לחתוך דברים החוצה, אחרת הוא לא יוכל להכיל את כל העושר שלפניו.
הפכתי, לבושתי, למעריץ. מעריץ שייקספיר; עד כמה נדוש אפשר להיות? שנה הבאה, מכיוון שאני פארש ומכאן עדיין לומד בירושלים, אני לוקח קורס נוסף בשייקספיר, אני לא עדיין לא בטוח איזה. בינתיים אני קורא אות'לו, באמת קורא, מדמיין לעצמי העמדות של הבמאי, ומצחקק לעצמי בגלל השחקן של יאגו.