Why so serious?
בשעתו קיטרתי כאן על העובדה שהרפואה המשלימה מצטיינת בלגרום לחולים להרגיש אשמים במחלתם, קיטור שזכה אז למספר מרשים של תגובות.
לכן שמחתי (אם "שמחתי" זו המילה הנכונה) על הקישור (שנשדד מהפייסבוק של יעל) לכתבה על קונספט "החשיבה החיובית" ולמה היא מחריבה את אמריקה. ברברה ארנרייך (שמלבד עיסוקיה המקצועיים היא גם בוגרת סרטן השד וכך החלה החשיפה שלה לנושא), בכתבה ובספר חדש, אומרת בדיוק, מילה במילה, את הדעות שלי בנושא, רק באופן גלובלי לגבי גל החשיבה החיובית שסוחף את אמריקה, ולא רק לגבי רפואה כי אם בכל תחום.
אני אישית חושבת שהבעיה הגדולה של אמריקה (ושל כל חקייניה, כמונו, נגיד) היא לאו דווקא החשיבה החיובית (שאותה אני רואה כאופנה שתחלוף מתישהו), אלא מגמת השטחיות - האמריקאים נוטים לחפש גורואים-אינסטנט בכל תחום, ומקפצים מהארה להארה ומשיטת עזרה-עצמית-בעשרה-שיעורים-קלים אחת לבאה אחריה כפרפרים באור השמש, על פני השטח ולא מעבר לזה. חשיבה חיובית, לכשעצמה, היא דבר טוב. אבל לא כשמתייחסים אליה כאל מרפא אינסטנט לכל תחלואינו שהמפתח העיקרי לו הוא חיוך מזויף בכל רגע ורגע או שאתה "לא עושה את זה נכון".