ידע לכתוב, הבנזונה

[avgboojie]

Comments

הו, חומר זה של שחוק וסבל

[_lux_aeterna_1]

חוזר בכל מראש עד גמר
ויש עושים מזה שיר אבל
ויש עושים מזה שיר זמר.

אם זמר שיר מזה הוצאנו,
אל נתנכר לו, ידידי.
אל נתייחס נא אל עצמנו
בכובד ראש מופרז מדי.

על כן שרים הכינורים פה,
והנערות עונות ברוך-
כי חי האיש חיים קצרים כה,
ומת לזמן כל כך ארוך.

כל אחד יכול להביא משורר למסיבה הזו?

[anonymous]

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,
ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם,
ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת,
או שלפי-שיבלים ידקרוך ותמתק דקירתם.

או מטר ישיגך בעדת טפותיו הדופקת
על כתפיך, חזך, צוארך, וראשך רענן.
ותלכי בשדה הרטב וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן.

ונשמת את ריחו של התלם נשם ורגוע,
וראית את השמש בראי-השלולית הזהוב,
ופשוטים הדברים וחיים, ומותר בם לנגע,
ומותר, ומותר לאהוב.

את תלכי בשדה. לבדך. לא נצרבת בלהט
השרפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם.
ובישר-לבב שוב תהיי ענוה ונכנעת
כאחד הדשאים, כאחד האדם.

(לילי, מצטטת לאה גולדברג מספר, ליתר ביטחון, למרות שהיא יודעת אותו בעל פה)

Re: כל אחד יכול להביא משורר למסיבה הזו?

[stinkeysoul]

זה השקט מחריד את בשרי בלילות...

וגם: הלא ידענו להקיץ ביחד, ולא הפריד בינינו החלום...

אוי, לאה.