ידע לכתוב, הבנזונה
קול:
עמדי שקטה, נעמי. עמדי שקטה.
אני כוחך. אני הוא הצוחק בך
פנימה, חרש, חרש. כך עמדי
שקטה. רגלייך חזקות. יפות
ורבות-כוח זרועותייך. גב חזק גבך
וקומתך הנָה זקופה כשהייתה. אני הכוח
שבו הגעת עד לילה זה. מכל
קצווי אותן שנים הנה חזרתי
ונאספתי הנה. כל כולי, להיות
איתך בלילה זה, עד שתקום
אשמורת אחרונה למשפטה.
עמדי שקטה, נעמי. עמדי שקטה.
מקהלה:
אנחנו שתים עשרה שנים. אנחנו כובד
המשאות אשר עמסת, אנחנו בדידותך
ובכי ליבך בחושך. היגיעה והפחדים אנחנו.
אנחנו פיק-ברכייך ורעדת גופך. מכל קצווי
אותן שנים הנה חזרנו הנה
ונאספנו יחד להגיד לך
כי לא ברשות ולא כחוק ולא כדרך טבע
עומדת את וקומתך כשהייתה.
כי צריכה את על רצפה לשכב
דוממת ומכווצת וקמוטה, -
קול:
עמדי שקטה, נעמי. עמדי שקטה.
מקהלה:
אנחנו הנכר והרשעה
והדיבה. השם הרע אנחנו. השנאה, הלעג,
עלבונות הרחוב. אנחנו השמות שנעשו בך
באפס יד. מכל קצווי אותן שנים הנה חזרנו הנה
ונאספנו יחד להגיד לך
כי לא ברשות ולא כחוק ולא כדרך טבע
עומדת את וקומתך כשהייתה.
כי צריכה את לרצפה לשכב,
בלה ומרופטת ומרוטה -
קול:
עמדי שקטה, נעמי. עמדי שקטה.
מקהלה:
אני חלייך אשר חלית. אני
על אלונקה אותך הבאתי להקדש,
אני בבהרות אותך כיסיתי וליחך הנסתי,
אני גררתיך אלי בצמותייך,
אשר הנה הן בידי. אני מן ההקדש
חוזר לומר לך: לא ברשות,
ולא כחוק, ולא כדרך הטבע
עומדת את וקומתך כשהייתה,
כי צריכה את על רצפה לשכב,
עם שני נרות למראשות. מתה.
קול:
עמדי שקטה, נעמי. עמדי שקטה.
אני כוחך. אני הוא הצוחק בך
פנימה חרש חרש. כך עמדי שקטה.
רגלייך חזקות, יפות
ורבות כוח זרועותייך. אני איתך
בלילה זה עד שתקום
אשמורת אחרונה למשפטה,
עמדי שקטה, נעמי, עמדי שקטה.
(נתן אלתרמן, "פונדק הרוחות", מערכה שלישית, תמונה ראשונה)