באטמן, האיש והמסכה
בעצם, זה התחיל משיחה מחכימה עם דותן (אל תאמינו לפרצופו התמים, הוא מסוכן הבנאדם הזה, אני אומרת לכם!) לגבי באטמן, שבמהלכה קישרתי לו, בין השאר, את הודעתי זו בפורום אורט, ולאחר שהשיחה נמשכה עוד מעט, הוא טען שזה לא בסדר שאני משאירה אותה בתחומי האייסיקיו במקום לחלוק אותה עם הציבור. אז מכיוון שאני אמורה לעבוד עכשיו במרץ ואין לי כוח, הנה כמה הגיגים שנועדו לעזור לי להתחמק מעבודה (מעניין, אגב, שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה במשך כמה ימים, ובמהלכם הקטע הזה של עודף עבודה והניסיון להתחמק ממנו נשאר בתוקף כל העת. הממ. שמא ראוי להסיק מכך מסקנות כלשהן?)
להלן ספוילרים ל"אביר האפל". ראו, הוזהרתם.
התייחסתי פה לפני כמה ימים למוזרות הענקית שיש בתלבושת של באטמן ב"אביר האפל". הסרט כולו ריאליסטי ככל שסרט אקשן יכול להיות, או לפחות הכי פחות מופרך והכי ניתן לסיספונד שאפשר לעשות אותו, ובתוך כל זה צץ לו מדי פעם ויג'ילנט עם שם מפגר ("איש העטלף"? You gotta be kidding me, מי בכלל יכול לקחת את זה ברצינות), לבוש מסכה וגלימה מגוחכות שמתאימות יותר מכל לנער מתבגר פטישיסט, וכולם מתייחסים לזה כאילו זה תקין לחלוטין.
אבל חלק ממה שנעשה ב"אביר האפל" דורש את הגלימה והמסכה, הוא דורש ליצור את האקס-טריטוריה המגוחכת הזאת של עולם המבוגרים האחראים והמוסריים.
באטמן הוא דגם של מוסריות שקשה לנו לחיות איתו. המניעים שלו מוסריים. השיטות שלו הן כאלה שמחנכים אותנו שאינן בריאות. הוא כוחני מאד, אלים מאד, הפיתרונות שלו עוברים בנתיב הקצר ביותר והרבה פעמים - ההרסני ביותר. הוא מתעלם מחוקי התנועה, מחוקי המדינה, מחוקים בינלאומיים - דבר מכל זה לא נוגע לו. והוא נחוץ. הגישה של באטמן היא רע הכרחי - זו הגישה שמניעה סוכנויות ביון ואכיפת חוק ברחבי תבל מאז ומעולם, הגישה שגורמת לסוכנויות כמו ה-CIA, ה-NSA או בצד הלוקל-פטריוטי השב"כ או המוסד, לעשות דברים שהחוקיות שלהם מפוקפקת כדי להשיג מטרות שכולנו מאמינים במוסריותן, אבל לא היינו רוצים שייעשו בגלוי.
האביר האפל מדגים לנו את הנזק הנגרם כשדברים כאלה נעשים בגלוי ומועלים על נס. תרבות שהמודל שלה הוא באטמן - שמושתת על הגישה שאם אין לך כוח עדיף ואפס מעצורים אין לך סיכוי מול הרעים - היא תרבות שבה הציבור נסחף לכוחניות ומחפש את הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות, בלי לטרוח בצווי מעצר ובהליך תקין. תרבות שבה אם אומרים לכם שצריך להרוג אדם מסוים או שבית חולים יפוצץ, ייראה לכם לגמרי בסדר ללכת ולהרוג אותו, כי זו הדרך הקצרה ביותר בין שתי הנקודות. זו תרבות שבה הגישה השלטת היא של כל דאלים גבר. והרי אנו, בני האדם, נסחפים כל כך בקלות לגישה הזאת.
גותהם סיטי צריכה מודל אחר. היא צריכה את מודל החיקוי של האביר הלבן שלה, הארווי דנט. אדם שפועל לפי החוקים. אדם שהוא כל מה שמחנכים אותנו מקטנות להזדהות איתו: המודל של סרטי הגיבורים (ולא גיבורי-העל!) האמריקאים, שלא פוחדים מהאיומים, שפועלים על פי החוק, שמעלים על נס את ערכי המשפחה והחברה, ושמנצחים בסוף, כי הטוב יכול לנצח, לא בהכרח כי הוא חזק יותר אלא כי הוא עושה את הדבר הנכון. המודל הזה חיוני לציבור השלֵו של גותהם סיטי, לא כי זה בהכרח המודל הנכון ביותר לתפקוד האנושי האמיתי, אלא משום שהוא נדרש כדי שהציבור - כציבור, כהלך הרוח המתווה את כיוונה הכללי של החברה - יהיה מסוגל להישאר מוסרי בבחירות שלו. כדי שהוא יוכל להמשיך להאמין בלעשות את הדבר הנכון.
גותהם סיטי חייבת את באטמן. דנט, גם אילו היה אמיתי ובלתי שביר (מה שאנחנו מגלים שהוא לא) לא מספיק. העבודה עם המערכת ולפי החוקים פשוט לא מספיקה כדי להתמודד עם אנשים שפועלים נגדם. אבל היא לא יכולה להרשות לעצמה להזדהות עם באטמן. היא לא יכולה להרשות לעצמה שכל הציבור, גברים נשים וטף, יזדהו עם מודל של שב"כניק שפועל לפי עקרונות הפצצה המתקתקת. הציבור חייב להזדהות עם אתוס ששומר על הסדר הציבורי - הטוב מנצח, צריך לעשות את הדבר הנכון - שמאפשר לאנשים לתת אמון במידה סבירה זה בזה וזה בערכיו המוסריים של זה, ולא לפוצץ זה את זה מעל פני כדור הארץ. האתוס הזה לא נכון, אבל הוא נחוץ, ובסופו של דבר, במובנים רבים הוא נבואה שמגשימה את עצמה. חברה שמשתכנעת בכך שהתנהגות חוקית ומשתפת פעולה יכולה להצליח, היא אכן חברה שבה התנהגות כזאת יכולה להצליח - ואז צריך לטפל רק בחריגים, בסוכני הכאוס שמשבשים את החוקיות החברתית הזאת (מודל של משחקי סכום-שאינו-אפס, כמו דילמת האסיר ודומותיה, יכול לעבוד כאן יפה. שיתוף פעולה יכול לעבוד רק בחברה שרוב פרטיה משתפי פעולה - ולשם כך הם חייבים להאמין שאפשר לצפות לשיתוף פעולה גם מהצד השני).
לכן באטמן חייב את התחפושת המטופשת שלו. הוא חייב להיות אקס-טריטוריה בחברה האנושית, מנודה, לא באמת שייך. באטמן חייב להיות "האחר", חסר פנים, פועל מאחורי הקלעים, ממש כמו מיטב הסוכנים שעושים את העבודה המלוכלכת. הוא חייב להיות כזה כדי שיוכל לעשות את מה שהכרחי שייעשה, אבל בני האדם לא יזדהו עם המוסריות שלו ולא ירגישו צורך לקבל אחריות על מעשיו. כדי שהם יוכלו להישאר נקיים ושומרי חוק, כמו הדימוי הציבורי של הארווי דנט, ולא לאמץ את המוסר הכוחני של באטמן. ובהשלכה, כמובן, זה נכון לבני אדם באופן כללי: אנחנו צריכים את היסוד הכוחני שעושה את המעשים פורעי החוק אבל ההכרחיים. אבל הוא חייב להיות "לא אנחנו" כדי שהחברה תמשיך לתפקד כחברה.
פורע החוק שמאחורי המסכה ומאחורי הקלעים מאפשר לחברה שלנו להמשיך לחיות, אבל רק כל עוד אנחנו לא מביטים בפנים שלו ורואים את עצמנו. את עצמנו עדיף שנראה בפנים אחרים, בהירים ונקיים יותר, גם אם הם שקר אחד מזויף גדול ומוחלט.
____
בכתבה הבאה בסדרה: למה סופרמן ממש רע לחברה האנושית ואיך הסופרמן החדש מפצה על כך בכך שהוא כוסון-על. היו איתנו.