ציטוט מתוך "ארמדין - אל ממלכת החושך" מאת ח. קוגל, עמ' 168. המשתתפים: קיווה ברן (לוחם שבע קרבות שעבר תגבור באמצעי קסם בכרך הראשון ולכן ניחן בכוחות על ואינו חש כאב) ולורין, גנבת אילמת. שניהם נמלטו משבי בעיר הגורנים והם עפים על גבו של גריפון שבוקע מאבן חן מסוימת ברגע שהוגים עליה את מילות הקסם המתאימות.
"את בטח שואלת את עצמך כיצד הצלחתי להסתיר מפני
( Read more... )
Comments 7
אם זכרוני אינו מטעני, לגריפון הזה היה עניין עם אחוריים עוד בספר הראשון.
ומה דוד פרויד היה אומר?
אויה.
Reply
מה דוד פרויד היה אומר? כנראה משהו כמו "אלפית מזורגגת!"
בחיי. אני חושבת שהביטוי הזה הולך להיכנס לפנתיאון שלי.
האמת? בקטגוריה שלו, ספר לא רע. כיליתי אותו זה עתה. לא הייתי מכנה אותו "ספרות טובה", אבל אפשר לקרוא. הייתי נותנת אותו לבני הנעורים. בטח ובטח אם הבחירה הייתה בינו לבין "צמרמורת".
Reply
בהנתן "יותר מדי זמן פנוי", ובהתחשב שהייתי רוצה לדעת במה מדובר, יש טעם שאני אנסה לקרוא את זה? או שאני אשקיע את זמני היקר בדברים יותר מועילים, כמו ריפוד ג'קטים בקצפת?
Reply
לשבחו של קוגל חייבים לומר שהוא לומד. ויותר משאני מתכוונת לזה שהכתיבה שלו משתפרת (היא אכן משתפרת, לדעתי יותר מכפי שאפשר לייחס לעריכה הטובה בהרבה שהוא זכה לה, אבל סופר טוב אני לא מאמינה שהוא יהיה אי פעם), אני מתכוונת לזה שהוא לקח בחשבון את הצליבה שהוא זכה לה בסיבוב הקודם והשקיע הרבה כדי לשפר. עוד דבר שאפשר לומר לשבחו, זה שזה אדם שכותב באמת כי הוא רוצה לכתוב, לא מתוך איזשהו חלום מבולבל של תהילה וכסף, כמו שלפעמים נתקלים בו בקרב אנשים שחושבים להתחיל לכתוב מד"ב/פנטזיה ( ... )
Reply
מבריק
Reply
Reply
מצד שני, את יודעת מה? במקומו גם אני הייתי מרגישה צורך לחלוק.
המ.
אולי.
אולי קיווה ברן צריך בלוג.
Reply
Leave a comment