"איפה לעזאזל תקעת את הגריפון הזה?"
ציטוט מתוך "ארמדין - אל ממלכת החושך" מאת ח. קוגל, עמ' 168. המשתתפים: קיווה ברן (לוחם שבע קרבות שעבר תגבור באמצעי קסם בכרך הראשון ולכן ניחן בכוחות על ואינו חש כאב) ולורין, גנבת אילמת. שניהם נמלטו משבי בעיר הגורנים והם עפים על גבו של גריפון שבוקע מאבן חן מסוימת ברגע שהוגים עליה את מילות הקסם המתאימות.
- "את בטח שואלת את עצמך כיצד הצלחתי להסתיר מפני הגורנים את עדי הגריפון בזמן שערכו עלי חיפוש," אמר שתום העין ללורין כבדרך אגב.
הנערה הינהנה; היא לא חשבה על כך לפני שקיווה אמר זאת, אבל כעת בהחלט היתה סקרנית.
"אה... ובכן," מילמל האיש וכיחכח בגרונו בחוסר נעימות. "כשגייבור נתן לי את התכשיט ואמר לי להשתמש בו רק כדי להימלט מהעיר, הוא ניחש שהגורנים עלולים למצוא אותו, לכן הורה לי להחביאו היטב בגופי..." הוא כיחכח שוב בגרונו. "אני רק מוכן לומר שאם הייתי חש בכאב כמו כל אדם אחר, הייתי מתייסר מאוד."
הספר הזה מעניק לי רגעי הנאה רבים, אם כי לא בהכרח בדרך שאליה התכוון המחבר.