30
אני בן 30 (נכון לשלשום). המסיבה היתה מעולה (למרות כמה בעיות קלות).
הדבר הכי מדהים, אולי החוויה הכי חזקה שקרתה לי בחיים (אני קצת קרוב לזה בשביל להתחייב; ימים יגידו) הוא הסם שנטלתי. זה לא פעם ראשונה שאני לוקח MDMA, אולי השלישית, אבל היא היתה אינטנסיבית יותר מתמיד. מאוד נהניתי ורציתי לעשות הכל כל הזמן. שכחתי לא מעט ממה שקרה, ואני חייב לתעד. אז אני אתחיל, ובטח אעדכן כשאזכר בעוד.
* עלה די מהר. היה לי ממש ברור שזה מתחיל לקרות.
* כשזה עלה הייתי ברחבה ורקדתי. אולי עם רונית, אולי עם אחרים.
* דיברתי המון, ומהר. אני חושב שחזרתי כמה פעמים במהלך הערב על המשפט "אנירוצהלעשותהכלאנירוצהלתקלטאנירוצהלרקודאנירוצהלהתנשקאנירוצהלדבר".
* דיברתי עם הרבה מאוד אנשים. בכנות מדהימה. אמרתי דברים שהיו צריכים להיאמר הרבה זמן, ואולי גם כמה שהשתיקה יפה להם. אני בשוק מהדברים שאמרתי, לחלקם לא הייתי מודע אפילו בכזו בהירות. לא יכולתי להתעכב הרבה עם כל אחד, וגם פחדתי שאני אשכח, אז ביקשתי מהם מאוד שיזכרו מה שאני אומר ושנדבר על זה כשאני אהיה צלול.
* ישבתי בחושה של נועם וטלי (זו שתרמתי להם), די מוקדם בדליקה. דיברתי איתם על מה שקורה בינינו. הצטערתי שאני לא רואה אותם מספיק, אמרתי שזה קשה לי עם זה. טלי אמרה שפעם היה להם תפקיד בחיים שלי, הייתי בא אליהם ומתלבט ותוהה ומתבלבל, ועכשיו אני כנראה לא צריך את זה. איזו חכמה. אני צריך לשאול (אולי שאלתי) אם זה מפריע להם (סביר שכן). אני חייב להגיד להם עוד הרבה - על כמה שהשתניתי ושאני מצטער קצת על חלק מהשינויים ומה הם חושבים על זה. אני שמח שהם היו, שהם פגשו אותי ככה, שיכולנו להתחיל לדבר על זה בכנות, שהם ראו תמונה מהעולם הנוכחי שלי, זה שבו כבר אין להם כל כך חלק.
* שאלתי את נועם מה מפחיד אותו (אחר כך ברחבה? בחושה עם טלי?) והוא אמר שהוא מפחד שטלי תעזוב אותו. צריך לבדוק למה.
* אמרתי לא' התקליטן שהוא מלא רעש וצלצולים, ושחבל כי הוא מוכשר והוא צריך להתרכז בזה. אנחנו לא חברים מספיק טובים בשביל שאני אגיד לו את זה, ואני גם לא בטוח שדעתי מעניינת אותו. אולי הוא אמר לי שהוא אוהב את זה ככה.
* אמרתי אותו דבר לגילגיל, ואני חושב שהוא חייך וטפח לי על השכם ושלח אותי לדרכי.
* חבל חבל חבל שרנז לא היתה, יש כל כך הרבה דברים שאני צריך להגיד לה ואני רוצה לדבר איתה בכנות שתקפה אותי שם ואני מקווה שזה יקרה השבוע.
* אמרתי לאווה שאני אוהב אותה ושלא נראה לי שיכולנו להיות חברים אבל למדתי המון מהניסיון שעשינו בתחום הזה לפני יותר משנתיים. צריך להמשיך את זה, למרות שאת הרוב היא יודעת.
* אמרתי לרוניק1 שאני נמשך אליה ושזה קצת קשה לפעמים אבל שאנחנו צריכים לא לעשות את זה יותר כי זה לא בריא כי אנחנו גרים ביחד ועלולות להיות צרות ושלא נראה לי שאנחנו יכולים להיות זוג. את השיחה הזו כבר הספקתי להשלים הבוקר - זו הוכחה חשובה מבחינתי שאני יכול להמשיך עם זה גם אחרי שהדליקה כבתה.
* נועם שהרבני הוא מדהים. הוא ליווה אותי כל הערב ועזר לי. אתם יודעים מה זה לתקלט כשלא רואים בעיניים את הדיסקים, כשהמוח רץ במהירות שיא מדבר לדבר? אז נועם החזיק לי את היד וכיוון אותי: "תעצור רגע ותחשוב, איזה שיר אתה רוצה לשים? באיזה דיסק זה? באיזה צבע הקופסה?" והוא גם הגן עליי מכל הערסים שרק רצו טראנס וקצת היו אלימים בפוטנציה והשתמשתי בו בכל דבר שהיית צריך לעשות. הרגשתי כמה הוא דואג לי, וכמה הוא אוהב אותי, וכמה הוא נותן לי, וזו הרגשה שאני לא מקבל ממנו בדרך כלל, כי הוא לא בנאדם שנותן. זה מרגש אותי עד עכשיו להיזכר בזה.
* גם רן עשר. הוא תמיד עוזר. הפעם הוא גם דאג והרחיק ממני ערסים ונתן לי מים.
* יעלי! סיפרתי לה שאני נמשך אליה בג'ננה ושזה קצת מבלבל לפעמים. שאלתי אם גם היא אליי והיא אמרה שלפעמים, ושאולי פעם נשכב, אבל אולי גם לא חייבים.
* זוגה לחיים וחברי ללהקה, וואו איזו שיחה. הוא גם שמע את חלק מהדברים שאמרתי לה. לא אכפת לי. אמרתי לו שקשה לי איתו בלהקה, כי אני לא יודע בעצם של מי הלהקה, אם שלי ושל רנז או של כולנו, אם הוא חבר כמוני או אורח קבוע או אורח, ושהוא אגרסיבי מדי בנגינה ובדינמיקה, ושאני לא בטוח שאני רוצה שהוא יבוא להופעה הבאה. אלה דברים שלא דמיינתי שאני אומר, אבל הם רק קצה הקרחון. אני ממש אוהב אותו, ומהשיחה הזו עוד יותר. צריך להמשיך לדבר על כל זה, וגם על היחסים שלי עם רנז (בהקשר של הלהקה) ועוד. הוא מדהים. אני עוד פעם כמעט עם דמעות מלחשוב על זה.
* מיכאל. אמרתי לו שקשה לי עם הנוכחות הכמעט תמידית שלו אצלי בבית. שאלתי אותו למה בכלל הוא כל הזמן אצלנו. שאלתי מה הוא רוצה שיקרה עם החיים שלו. אמרתי לו שהוא בא לא טוב הרבה פעמים, שהוא משתדל בכוח להשתלב וזה בא לא טוב ורק מרחיק אנשים ממנו. הוא אמר שזה מעולה שאנחנו מדברים על זה, ושהוא חושב שזה גם יפה לראות איך פעם לא הייתי אומר כלום ואיך היום אני (קצת) יותר מרשה לעצמי להגיד לו. בקיצור, אולי מיכאל הוא שיעור מג'ה באסרטיביות. צריך להמשיך את כל השיחה.
* סיפרתי לאורי מהלהקה על ההופעה הטלויזיונית הראשונה שלו שאני זוכר ("העולם הערב") וכמה שזה הצחיק אותי ושזה עדיין בסלנג שלי ("ליחהנקס, מוקוסין"). לא משהו אישי מדי, ובכל זאת.
* סיפרתי לחבר שלו ערן על זה שהייתי רואה אותו כל פעם באיזה סרט הדרכה צה"לי ושאני מת על הסרט. הוא ענה לי? לא בטוח. אולי בעצם לא אמרתי לו. בכל מקרה, הוא חיבק אותי למחרת בבוקר, אז סביר להניח שהוא קצת ראה אותי דלוק.
* יושלם בהמשך.
* תקלטתי מתישהו. לא יודע כמה זמן, לא בטוח מה (חוץ מ, כמובן, Weak Become Heroes ברימיקס של רויקסופ. אולי אפילו פעמיים...), אבל אלקטרוני.
* בבוקר טיילתי עם הדלוקים האחרים, אורי ושירלי אחת. איתה גם נרדמתי. אני מקווה שלא הפלתי עליה את הדליקה שלה, היא היתה חמודה והסכימה שאני אחבק אותה אבל לא שנתנשק. לא נורא. אני מקווה שלא היה פה ניצול.
למדתי המון. אני רוצה לשמור איתי את הלקח הזה - כנות ואהבה. אני צריך להיות יותר כנה עם האנשים שסביבי. אולי זה ידרוש ממני להיות יותר כנה עם עצמי, אולי זה ידרוש להיות יותר מוסרי עם אנשים כדי שאני לא אתבייש במה שאני חושב או מרגיש, זה בטח ידרוש יותר אומץ.