מוחו הקודח
חוסר שביעות רצון רב התגלה אתמול בלילה. חזרתי הביתה בשלוש מוטרד, ולא מגיע לי. או שכן.
ישבתי בבאר (מואר יחסית) של רוקרים וניהלתי רבע שיחה עם רנז, או יותר נכון היא ניהלה איתי. היא אמרה שלא מצאנו זמן לעשות שיחת הפקה מלאה, אבל יש הופעה עוד שבוע והעניינים כרגע בלהקה בעייתיים במישור היצירתי, וצריך לקחת דברים לידיים, אז נעשה שיחה מהירה עם אופי יותר פרקטי. היא דיברה על הקונספט ועל זה ששנינו צריכים להיות מאוחדים על כל מיני עניינים, יצירתיים ומנהלתיים כאחד וכו' וכו'. לא היה לי כח לענות לה כי לא ידעתי מה. היא כל כך יותר יודעת מה היא רוצה, ונראה שהיא צודקת ברוב המקרים, וזה מותיר אותי חסר מענה. אני חושב שעוד פעם אני אצטרך להקריב את כמה אני מרוצה מהקשר שלנו על מזבח הלהקה. טרדה לילית א'.
בשלב מסויים נכנסה תבי עם בחור לא מוכר. אני והיא היינו מיודדים לתקופה, במשך שנה ומשהו היינו נפגשים כל חודש חודשיים, יוצאים לשתות אלכוהול ולדבר. היא היתה האלכוהול באדי החביבה עלי לאיזה זמן. אפילו רציתי להתנשק איתה, אבל בעיקר כשהייתי שיכור. היא נורא יפה. היא גם חברה טובה של זוגתי עד לאחרונה, ר', ומאז התאהבותנו (אני ור') ראיתי את תבי אי אילו פעמיים אבל כבר לא בשניים. באחת הכתבות הראשונות שלי לאתר, מתישהו בקיץ, יצא שירדתי על משהו שהיא עשתה (לא ידעתי שזו היא), והיא קצת נעלבה אבל כשהתנצלתי היא אמרה שזה בסדר. אבל מאז יצא לה לזרוק לי פה ושם איזה חץ, למשל פעם אחת ישבנו אצל חברה שלה ושל ר', והם דיברו על מישהו מעולם הרוק אליו היא מקורבת, ואז היא התרתה בי בארסיות שאני לא ארוץ לכתוב על זה.
מיד נחזור אליה, אבל חזרה לאמש בבאר - אך נכנסו, הבחור שאיתה לא איבד רגע, לקח כסא לידי וביקש לדבר איתי. נעניתי ברצון, זה היה נראה לי מבטיח. הוא סיפר לי שהוא עובד באתר שלי, ואז התחיל לשטוף אותי על אייטם שפרסמתי באותו בוקר. אין גאלות, האייטם לא היה טוב. לא הייתי מרוצה ממנו, לא הייתי מרוצה מעצמי. לא חושב שיכולתי הרבה יותר טוב, כתבתי על משהו שכנראה אין לי מה להגיד עליו. אבל אם אני רוצה להיות מבקר, אני אמור לדעת לעשות את הדברים האלה. הבחור היה מאוד ספציפי, וקטל אותי על מגוון היבטים - מטאפורה מסויימת שלדעתו היא מאוד ניינטיז ונשמעת פרובינציאלית; חוסר דיוק בעובדה (שולית, אבל בכל זאת); וחוסר הבנה מוסיקלי לגבי השיר, הוא אומר שהשיר הוא מחווה למשהו מאוד מוכר, ושהייתי צריך להתייחס לזה, לחיוב או לשלילה. הוא אמר שמותר לי גם לכתוב שזה גרוע, אבל מהמקום הנכון ובכפוף לנקודות הנ"ל. הקשבתי לו קשב רב ובנימוס והודיתי לו כמה פעמים על זה שהוא אומר לי את זה ואמרתי שאני שמח שיצא שנפגשנו במקרה כשהברזל חם, כי אני באמת שמח לקבל ביקורת. לגבי המטאפורה, אני מסכים איתו חלקית, למרות שהוא היה ממש נדניק וחזר על זה אפילו שזה לדעתי קצת שולי, כולה דאחקה קטנה שאולי נראית אחרת ממה שהתכוונתי. לגבי העובדות, כנראה שעשיתי פאדיחה. לא ידעתי מספיק ולקחתי מידע ממקור שאני סומך עליו, אבל בגלל חוסר הידיעה שלי לא ניסחתי את זה ברור וזה יצא דפוק. ולגבי המחווה... נו, שאמרתי, אני לא טוב בזה. אני לא חזק ברפרנסים מוסיקליים, וזה מבאס לי את התחת בכתיבה. טרדה לילית ב'. לא ביאס אותי שהוא אמר לי את כל זה, ביאס אותי לגלות שהוא צודק. גם במה שהוא לא צודק, ראיתי בזה לאטמה לפרצוף שהגיעה לי על זה שכתבתי גרוע.
ביציאתנו מהמקום, שמעתי את תבי אומרת למישהו שהשינוי העתידי במקום העבודה שלה זה סוד, ולא סופי. כשאמרתי לה שלא שמעתי אותה אומרת את זה, היא עוד פעם שלחה לי חץ, משהו שקשור לחוסר האהבה שלי לאמנים או משהו דומה. מה העניינים איתך? אם יש לך משהו להגיד, תגידי. טרדה לילית ג', בהחלט. העורכת אמרה לי היום שזו טרדה שלא לצורך, אבל מה לעשות. זה שתבי לא אומרת לי מה שהיא חושבת, זה גם לא חברי, וזה גם מוציא אותי הרע בלי זכות תגובה. אולי אני כתב גרוע, אולי אני לא מוסרי בכתיבה שלי, אם היא היתה אומרת משהו הייתי יכול או להגן על עצמי או להבין ולתקן את דרכיי. אם יש משהו לא בסדר באיך שאני כותב או בגישה שלי, או אפילו אם אני בא בכוונה מסויימת וזה נקרא אחרת, כי כתבה היא לא מה שכתבת אלא מה שקראו, אז אני רוצה לדעת ולבדוק את עצמי.
אז כל אלה הציקו לי בלילה, והציקו לי בבוקר, ומציקים לי עכשיו. רק יום העבודה היה נעים, משום מה, אולי כי באופן אירוני העבודה היתה בריחה מטרדות היומיום (לא! זה הפוך ממה שהתכוונתי!) ואולי כי הייתי מחוץ לעיר אצל לקוח, והכי פורח שם והיתה שמש, ונסעתי עם יעל מהעבודה על הטוסטוס שלי וצחקנו ופלירטטנו ואני נמשך אליה.