פריים ועוד פריים
היה ווצ'מן, והיה חביב ביותר אם כי נטול הבשר והלילה הלבן שהיה צריך לבוא, לדעתי, אחריו. אחד מהדברים שאני אוהבת מאוד בסרטי קומיקס זה הפריימים הבודדים, שלפחות בתחילת הסרט נראו מאוד מודגשים, והיו מצוינים למדי אם כי נוטים מעט לכיוון הבולט-טיים-מטריקס-היה-ממש-מגניב-נכון?
למרות זאת, הסרט הלך והתקדם לו ולפתע תהיתי לעצמי :"הא? חשבתי שיש פה עומק. חשבתי שיש כאן דרמה טרגית. דמעות לחלחו את עיני. מה הם תוקעים לי את הצמד המעאפן הזה ואת המשחקים הקטנים והמעצבנים שלהם?" אבל, אני משערת שייתכן והגזמתי. או שפשוט לא קלטתי שזה סרט אמריקאי, אחרי הכל. בכל מקרה, עכשיו אחרי שלא התעצבנתי מזה שהרסו אותו, אני יכולה לקרוא את הקומיקס ב...אממ...שלווה? מה שזה לא יהיה שאפשר לקרוא איתו את הקומיקס. יש לי תחושה ששלווה זה לא.
ואם בפריימים עסקתי מעט, העליתי כמה עבודות לתיקייה הרלוונטית בפייסבוק. אתם מוזמנים להציץ.