על תדהמה ונוסטלגיה
היה פאנקון חביב, לא יותר מזה לצערי, אבל אולי זה כי לא ממש יצא לי להיות בו הרבה. מה שכן יצא לי, לפחות, זה לראות בו אנשים, ולזייף את הפילק שכתבתי, במיקרופון. אני ופחד הבמה שלי התרגשנו מאוד, וכמובן, הוכנו בתדהמה, למרות שלא הייתי ממש על הבמה. אבל המיקרופון היה גרוע מספיק.
בנוסף, נוסטלגיה: לופ בערוץ 23, אליו הגעתי במקרה, הראה לי זהו-זה. אח, זהו-זה. עם סימן קריאה. אני זוכרת תקופות בהן אני אחי ואבא שלי היינו יושבים ורואים את זה באדיקות בימי שישי. איזו סדרה דגולה. וזה עוד הפרקים של מלחמת המפרץ, אז זה נשמע כמעט אקטואלי. מערכון נפלא בו מוני מושונוב מסקר את החנות להשכרת סרטי וידאו של אבי קושניר, ומנסה להבין למה גידי גוב, לקוח מבועת, נבהל כל כך מהסרט "היידי בת הרים" (זה סרט... על נערה... שמטיילת בהרים... בלי ממ"ד, בלי אב"כ, בלי כלום! אני לא מצליח לשכנע את סבתא לצאת ממתחת למיטה! וכל הזמן ה"יודליהי" הזה, הילדים שלי כל כך נבהלו שהם רצו לשטקר וניסו להיכנס פנימה!!!). מערכונים שלמים עם מישהו מחופש לטיל. סבתות פולניות מדברות על המצב על ספסל. בהחלט העלה חיוך על פני.
"מדובר באיטרנל לאב, או כמו שאומרים בעברית, אהבה איטרנית"