דברים קטנים מעצבנים וחוויות מהעיר הגדולה
המעבר לניו יורק הוא לא קל. רחוקים ממשפחה וחברים והרבה דברים כאן הם דומים אבל שונים. חלק מהדברים הם ממש קטנים, אבל יכולים להרוס הכל.
למשל, הקפה.
אני לא אוהב קפה, ולכן אני שותה בלגימה או שתיים, בלי לייחס חשיבות לטעם יותר מדי. אבל מירי מאוד אוהבת קפה, והיא סיגלה לעצמה טעם מסויים - קפה ג'ייקובס עם "כמו סוכר" ומעט שמנת מתוקה.
לא מתאתי כאן קפה ג'ייקובס. אני קניתי נסקפה של נסטלה, אבל למירי הוא ממש לא טעים. חיפשתי בכל חנות בכל סופר אחר קפה ג'ייקובס. בסופו של דבר, מצאתי באמאזון! (כן, מסתבר שיש שם גם מוצרי מזון).
אבל זה עדיין לא הטעם שלה. אולי זה תחליף הסוכר, אולי השמנת שמעט שונה, אולי אפילו המים. זה משהו קטן, אבל מאוד מתסכל אותה.
למשל, סבון גוף.
שוב, לי לא ממש משנה במה אני מתקלח. אבל למירי עור עדין יותר. בארץ, השתמשנו בתחליב רחצה של כיף. פה, לא משנה איזה סוג ואיזו חברה, זה לא אותו מרקם של תחליב רחצה סבוני, אלא יותר כמו של קרם גוף ופשוט לא נעים לה להתקלח עם זה. ההורים שלי מגיעים בשישי והם יביאו איתם את הסבון "שלנו" מהארץ.
מרכך כביסה - משום מה האמריקאים אוהבים את מרכך הכביסה שלהם חסר ריח, או בריח לבנדר. חיפשתי בשלושה סופרים כדי למצוא סוג אחד עם ריח שהוא לא לבנדר.
השירותים - הזווית, או הקוטר - לא יודע, אבל בתקופה הקצרה שאנו כאן, נסתמו לנו השירותים לפחות 5 פעמים. עד ששאלתי אבא של ילד מהכיתה של פלג (ישראלי לשעבר שגר בבניין שלנו) ואמר שהעניין ידוע ומוכר. הפתרון הוא להוריד את המים לאחר כל ניגוב בנייר (כלומר בכל ביקור בשירותים צריך שתיים-שלוש הדחות). מזל שמחיר המים כלול בשכר הדירה.
אין חתולים.
זה ממש מוזר, אבל בכל השהות שלנו כאן, אני לא זוכר אפילו חתול רחוב אחד. סנאים יש בכל פינה. חתולים - אין. זה מאוד עצוב.
יום כיפור והעיר לא עוצרת מלכת. הכל כרגיל, חוץ מהעובדה שחב"ד שכרו את הקאנטרי בבניין לטובת תפילות עבור היהודים וישראלים לשעבר שגרים כאן ובסביבה הקרובה, ומגרש משחקים לילדים שלהם. לפחות הילדים מצאו חברים למשחק לחלק גדול מהיום.
למרות כל מה שסיפרו לנו במחאת רטשילד, המחירים כאן לא זולים יותר, ומוצרים ישארלים אפשר למצוא בחנויות ייעודיות במחירים גבוהים אפילו פי 2 מאשר בארץ. זה מתסכל.
רמת הלימודים כאן היא בדיחה. זה ממש מתסכל אותנו ואנחנו חוששים שאם לא נתגבר את פלג ביוזמתנו, הוא יישאר הרחק מאחורי חבריו בארץ, הן ברמת העברית והן בחשבון.
חשבנו, שבבית ספר פרטי שאנחנו משלמים לו הון קטן, לא נצטרך תשלומים נלווים. טעינו, זה התחיל מ-20$ לטיול של הגן, עבר לכמעט 800$ עבור "ארוחות צהריים" לילדים - זו בחירה שלנו אם לשלם או לא, אבל אנחנון באמת נשלח את הילדים שלנו עם כריכים כשהילדים האחרים בכיתה אוכלים פיצה או חטיפי עוף עם צ'יפס? ועכשיו חוג שחמט לפלג עוד 170$ לשליש. מה יהיה?
ועכשיו למשהו נחמד יותר -
ביום שבת שעבר נסענו למנהטן, לביקור בכיכר טיימס. המקום הוא מדהים עם כל המסכים והבניינים הגבוהים ואלפי אנשים ברחוב, ודמויות מתוך סרטי ילדים שבאות לחבק כל ילד (ומבוגר) שנקרה על דרכן. אבל גולת הכותרת, עבור הילדים כמובן, זה הביקור בחנויות הצעצועים. עבור קשת, זה היה הביקור בחנות של דיסני. עינה נפערו בתדהמה והיא התבלבלה מרוב דברים שהיא רצתה. יש שם כל מה שילדה כמו קשת רוצה - שמלות, כותנות לילה (ושאר בגדים), כתרים ושרביטים (ושאר "דברים של נסיכות") וכולי. התפשרנו על כתר אחד וכתונת אחת, עם הבטחה לביקור חוזר בחנות. פלג השתעמם לגמרי שם.
ואז עברנו לטויז אר אס. זו חנות ענקית, שלוש קומות ובמרכז - גלגל ענק (הילדים לא ויתרו על זה כמובן).
יש שם *הכל*. כל צעצוע שרק חיפשתם, בטח יש שם. ומהתקרה בקומה שלישית תלויה משאית בגודל אמיתי שסופרמן מחזיק באוויר. ויש שם טי רקס בגודל אמיתי שנע ונוהם והפחיד את קשת עד כדי כך שלא הסכימה להתקרב לשם. במחלקת הלגו יש בניינים בגובה כמה מטרים בנויים מלגו.
אבל פלג נמשך, כמבטה קסם, לסניף של חנות בשם "אבולוציה" בקומה השניה. אם היה לי כסף, הייתי קונה שם הכל. יש שם מאובנים (חלקם חיקויים, חלקם אמיתיים), כל מיני מינרלים יפים (כולל אפילו מבחנה קטנה עם פתיתי זהב אמיתי), שיניים ומלתעות של כל היצורים הכי מגניבים: דינוזאורים (רפליקות ברובם), כרישים, תנינים, נחשים. יש מדף שלם של יצורים בתוך בועות או קוביות פלסטיק (הכוונה לחיפושיות ענקיות, גמלי שלמה, נדלים, עכבישים ועקרבים), ועוד הרבה חלקי שלדים, יצורים מפוחלצים וגם משחקי "הרכב את השלד של...". רוב הדברים הממש מגניבים גם מתומחרים בהתאם ולא בתקציב שלנו. בסוף קנינו לפלג עקרב בפלסטיק, מאובן של אמוניט ושן של כריש. וזה היה רק "דוכן". מסתבר שיש חנות שלמה של זה אי שם בסוהו. הובטח לפלג ביקור שם...
לכיכר הגענו בתחבורה ציבורית - זול אבל ארוך ומעצבן. לדרך חזור החלטנו שלא לוותר על החוויה של נסיעה במונית ניו יורקית אמיתית עם נהג הודי. חוויה... מטלטלת.
כאמור, ההורים שלי מגיעים ביום שישי לכשבוע וחצי מתוך כוונה לקחת את הילדים (ואותנו) לביקור בכל האתרים המפורסמים. אני חושב שנתחיל עם המוזיאון להיסטוריה של הטבע שהבטחתי לפלג שהוא חייב לראות, ומשם נראה מה הלאה.