בקטנה
כמה חוויות קטנות מהשבוע האחרון:
בבוקר, בתחנת האוטובוס של קו האקספרס, נוצר תור ספונטני למכונות הכרטיסים. טור אנשים שמתקדם לאיטו, בלי דחיפות ומריבות, ברוגע.
אין אושר גדול יותר מאשר להכנס דרך הדלתות של הרכבת התחתית רגע לפני שהן נסגרות, ולדעת שעכשיו לא צריך לחכות 7-8 דקות לרכבת הבאה.
במהלך הנסיעה באוטובוס מתחנת הרכבת לבית יש תחנת עצירה מיוחדת, שם מתחלף הנהג.
היה מוזר בסופר, כשבאתי לקופה המהירה וגיליתי שאין קופאית - אני צריך להעביר את המוצרים בעצמי, לשלם ולארוז לבד.
חיפשתי לקנות שבבי קוקוס טחון - משהו סטנדרטי שמשמש את מירי הרבה לעוגות ועוגיות. כמו כל דבר באמריקה, גם כאן מדובר ב"גדול יותר". לא האריזה, אלא השבבים, כאילו נוצרו בפומפיה (על החורים הגדולים) ולא קוקוס טחון כמו שאנו רגילים בארץ. בינתיים חיפשתי בכמה סופרים נוספים ולא מצאתי משהו אחר. אולי אמצא בחנויות של מוצרים מישראל.
במסעדה מהירה בשם פופאיי'ס, קניתי ארוחת עוף משפחתית. בחרתי בכוונה ארוחת עוף כיוון שלא רציתי שידחפו שם שרימפ או חזיר. חשבתי שמדובר בשניצלונים בציפוי טעים. טעיתי, מדובר בחלקי עוף (רגל, רבע, כנף, חזה) שמצופים במשהו טעים אך מאוד שמן, וכנראה מכיל חמאה. זה כל כך שמן שאחרי כמה ביסים זה מרגיש כאילו אני אוכל עוף טבול בשמן.
הצלחנו למצוא לקשת חברות. בשל חוסר העניין של קשת בלשחק עם גלעד (מובן - הוא בן!). ניסינו לקבוע לה פגישה עם ילדה מהגן ביום שלישי, אפילו קבענו טנטטיבית למחרת אחרי הגן, אך נראה שההורים לא מעוניינים ולא נוצר קשר. לעומת זאת, נוצר קשר חיובי עם זוג תאומות מהגן. קשת בילתה אצלן היום שעתיים, וזה בדיוק מה שהיה חסר לה - איפור, תחפושות ושמלות ומטבח-משחק ועוד דברים של בנות. היא מאוד נהנתה ולא רצתה ללכת. קבענו כבר מפגש נוסף אחרי החג.
אנחנו עדיין די מאוכזבים מבית הספר. רמת העברית היא בדיחה, מה עוד שעיקר החומר מתרכז ביהדות (תפילות, חגים וכדומה). גם בחשבון הרמה לא גבוהה, בינתיים. בעברית אנחנו כבר מתגברים אותו. אולי נתגבר גם בחשבון אם הרמה לא תעלה בקרוב. באנגלית הוא מתקדם לאט אבל יפה.
קניתי לפלג פלייסטיישן דרך איביי. הוא כבר מתכנן להיות זומבי מול המסך במהלך כל החופשה.
קיבלתי דחייה של שבועיים בהצגת פגישת הקבוצה. אני מאוד שמח, כי אולי אפילו יהיו לי קצת תוצאות להציג.