חודש עמוס עם חגים ורוחות
חודש אוקטובר היה עמוס מעל ומעבר והגיע הזמן שהוא יסתיים. להלן תקציר האירועים:
ההורים שלי הגיעו. אבא שלי שדרג את המטבח והוסיף לנו אקווריום.
למרות תכנונים לכל מיני טיולים, בסופו של דבר ביקרנו רק בשני מקומות - המוזיאון להיסטוריה של הטבע וגן החיות של הברונקס. פלג נהנה מאוד במוזיאון. למעשה, הוא השתדל שלא להחמיץ אף תצוגה, כאשר הדבר העיקרי שהטריד אותו היה האם התצוגות הן של חיות/מאובנים/אבנים/מטאורים אמיתיים או רק חיקוי מפלסטיק.
קשת נהנתה מחלק מהתצוגות (קומת הים, למשל). גן החיות היה חביב. הוא גדול מבחינת שטח, אבל מבחינת סוגי חיות או כמות חיות הוא די קטן. לדעתי הספארי ברמת גן עשיר ביותר סוגים ופרטים והוא יפה לא פחות. עם זאת, חלק מהתצוגות ממש יפות, כמו למשל יער טרופי, עם המון מים מכל מקום - דבר שקשה לעשות בארץ.
לאחר החגים שבנו לשגרת בית ספר. למרות שדיברנו עם המורה והמנהל, היחס של המורה לפלג לא השתפר בהרבה. אז גילינו שהמורה הספציפית הזו ידועה לשמצה ביחסה העוין לילדים, וישראלים בפרט. ברגע שפלג הבין את זה, הוא כבר ממש כמעט מתעלם מהתגובות השליליות שלה והרבה יותר נחמד לו ככה. חוץ מזה, פלג הצטרף לחוג שחמט. בינתיים היתה רק פגישה אחת, אבל הוא עושה שם חיל. גם בלימודים, כמובן, הוא עושה חיל. בינתיים היו לו רק שני מבחנים, רק בחשבון, ובשניהם הוא הצטיין. לפי תגובת המורה על המבחן נראה שהיא מופתעת. אנחנו לא. ופלג -הוא כבר כל כך רגיל לציונים כאלה שהוא אפילו לא אמר לנו שהיה מבחן, כל שכן שהוא הצטיין בו.
במהלך סוכות גם הצגתי תוצאות ראשוניות שלי בפגישת קבוצה. התגובה של חברי המעבדה, והמנחה שלי בפרט, היתה מאוד חיובית.
זאת ועוד, זו היתה הזדמנות מצויינת להשוויץ בכישורי האפיה של מירי. אז היא הכינה עודיות אלפחורס, שקצת לא הצליחו כי אמא שלי הביאה מחמאה במקום חמאה, ואבקת האפייה כאן עבדה קצת יותר מדי טוב. אבל עדיין אנשים אכלו. מירי גם הכניה כדורי גבינה עם זיתים ואת זה ממש טרפו בהתלהבות. ולאחר כמה ימים גם הבאתי עוגיות מרנג ("נשיקות") של מירי וזה בכלל היה הצלחה.
בנוסף, התחברנו לזוג אחר שהבן שלהם הצטרף לגן של קשת. גם הם ישראליים - הוא בא לפוסטדוק ואישתו הצטרפה עם הילדים. הזמנו אותם לארוחת שישי (פעם ראשונה מאז הגענו לכאן שהזמנו מישהו לארוחה), והם ממש הופתעו מהארוחה שמירי הכינה. הם טרפו כאילו לא אכלו אוכל ביתי כבר חודש (זה מה שהם טענו) והתמוגגו ממש מהעוגות של מירי (כמובן!): עוגת הגבינה עם אוריאו וקרמבל תפוחים.(התפוחים הגיעו מקטיף-תפוחים של ילדי הגן יומיים לפני כן - נסענו צפונה במשך שעה, קטפנו תפוחים במשך 20 דקות, ערכנו פיקניק קצר ונסענו חזרה).
ואז הכתה סנדי. למען האמת, זילזנו בפאניקה של האמריקאים. חשבנו שהם סתם מגזימים. אז טעינו. בכל אופן, אנחנו עברנו את הסופה בקלות יחסית. החלונות רעדו אך לא נשברו, אף עץ לא נפל לנו על הבית (יש יתרון לקומה 18) ולא איבדנו את רשת החשמל. (שני חברי מעבדה שלי נותרו ללא חשמל, וצפויים להישאר ללא חשמל למשך שבוע עד 10 ימים. לחבר מעבדה אחר נפל עץ בחצר, מזל שלא על הבית). זה היה מפחיד לשמוע את הרוח המיללת בחוזקה ולראות עצים נופלים ברחוב מתחתנו, ואין נפש חיה בחוץ, והדיווחים במטורפים בטלוויזיה שהיתה פתוחה על ערוצי החדשות כל היום ואין בית ספר כבר שלושה ימים...
והיום היה ליל כל הקדושים. היתה אמורה להיות מסיבה באקנטרי קלאב של הבניין, אבל מכיוון שהבידור היה אמור להגיע מניו ג'רזי, המסיבה בוטלה. מצד שני, יצאתי עם הילדים לטריק אור טריטינג ברחבי הבניין (עברנו במצטבר על מעל 30 קומות בשני חצאי הבניין). הילדים יצאו עם שלל יפה. מצד שני, מירי שנארה בבית חילקה המון ממתקים לילדים שבאו להתדפק על דלתנו. בסך הכל, חוויה מאלפת. חוץ מזה, גילפתי לילדים פרצוף מפחיד בלדעת עם נר בפנים כמיטב המסורת ההאלווינית. היה קטעים.
מחר חוזרים, אולי, לשגרה - יש בית ספר, תחבורה ציבורית חוזרת לפעול, אין חגים וחופשים עד סוף דצמבר.