שטויות שוטפות, #16
הבוקר התחיל ביקיצה מחלום רע. בכלל, לאחרונה אני מתעוררת כל הזמן מחלומות רעים, אבל האחד הזה שבר שיאים.
("חלום רע שובר שיאים" משמעו שהשותף מתלונן בבוקר שהוא חלם ש-ד' עבר לגור עם ל' (זה אכן מחריד, מנקודת מבטו), אני מספרת לו על הטרגדיה בחלום שלי (אני לא מספרת עליה *לכם*, בטח שלא בכתב. זה נורא מדי), הוא מסתכל עלי מוזר ומפטיר "ניצחת".) המשיך לביקור בדואר לפקס דחוף לבוס, ובזה נגמר הבוקר והתחיל היום.
היום התחיל בכמויות של בירוקרטיה וסידורים כדי לחגוג את סוף החופש ב"כל הדברים שאטען שאין לי זמן לעשות החל משבוע הבא". ציינתי כבר שהאנשים של מס הכנסה (מחלקת תיאום מס) הם הפקידים הממשלתיים החביבים ביותר שיצא לי להיתקל בהם אי פעם? לולא הייתי יודעת טוב יותר, הייתי חושדת שזו הסיבה שהגעתי לשם פעם רביעית לשנה זו. נו, במרץ תהיה לי עבודה יציבה.
אחרי כמה סידורים, סנדלרים וכפתורים, עברתי בבית רק כדי לנופף לשלום לכלב, ולצאת לתפוס אוטובוס לעבר המישורים אשר ממערב.
מזג האוויר בראשון דווקא נחמד בשביל עיר שלא קיימת. הוכחות נוספות לכך שראשון לא באמת קיימת נמצאו כשניסיתי לקבל הוראות כיוון. ירדתי מהאוטובוס. שאלתי חמישה אנשים שונים. אף אחד לא יודע, אף אחד לא מפה. בטח שאף אחד לא מפה, אף אחד לא באמת מראשון (דנה, אני יודעת מה את עומדת להגיד, אבל את טועה. את חיה בפרבר מרוחק של חולון, ומסתירים מכם את האמת מטעמי ארנונה).
הגעתי מוקדם מדי, וישבתי לקרוא מאמרים עד שהסדנה תתחיל. משהו בתחרות הזו מוציא ממני השקעה בלימודים שלא חוויתי כבר הרבה זמן. לנסוע לראשון לסדנה שאינה חובה ולקרוא מאמרים בדרך אליה כדי להגיע מוכנה, נניח. ואז להישאר לסימולציה שכבר עברתי, למרות שהחלק האחרון לא היה מטעמי השקעה דווקא. כשחברה טובה מבקשת שתישארי לעזור, והעזרה כוללת אימון נוסף לחומר ובחור יפה להסתכל עליו כשהוא נותן לך הערות מצוינות לשיפור, את אומרת כן. חוצמזה, היו עוגיות.