יש לי בעיה עם בעיות של אחרות.
הקיטורים של בחורות רזות שנשמעות כאילו הן מנסות לסחוט מחמאות? זה לא אחד מהם. מטעמי עבודות אקדמיות, אני חושבת יותר מדי על דימוי גוף, וזה דופק לי את המוח.
לא התמרמרתי על זה יותר מדי עד עכשיו, אבל אני מרגישה צורך להיפטר מהעניין.
אני סובלת ממנת יתר של חשיפה לרזון, דיאטות, BMI תקין, אנורקסיה והתעסקות כפייתית במראה.
הניסוח חשוב - חשיפה אליהם. אני לא סובלת מאף אחד מאלו כשלעצמו, אבל עד שתיגמר הסמינריונית (מחר(!), אולי יידרשו תיקונים קלים מאוד אח"כ), אני מוצאת את עצמי חושבת עליהם יותר מדי. בצירוף "מיתוס היופי" שחשוב ודמגוגי ככל שיהיה הוא חתיכת-ספר-מרושע, הסביבה נהיית טעונה בנערות עם הפרעות אכילה, דפקטים בגוף ודפקטים במוח.
אז מצד אחד, אני שמחה להיות בחורה רזה בזמן ההתמודדות עם כל העניין, כי מפחיד אותי מה היה קורה לי אחרת. מצאתי את עצמי עושה כפיפות בטן או התעמלות מגונה כלשהי פעמיים במהלך השבועיים האחרונים, דבר שאף אדם שפוי בדעתו לא היה אמור לעסוק בו. וזה עוד בלי לדבר על היום שבו פיתחתי אימה נוראית שמא שכחתי סנטימטרים אחדים מגובהי, ובעצם אני מתחת למשקל הגוף התקין עבורי. הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הבייתה כמה שעות לאחר מכן היה לשלוף מטר מארגז הכלים, למדוד את עצמי ולגלות ששום ארבעה סנטימטרים פוחזים לא נוספו מעל ראשי לאחרונה, והכל בסדר אצלי. כלומר, כל ההכל שמודדים בBMI. הויכוח עם אמא על תרומות דם ודאי לא הוסיף לעניין.
גמרתי סופסוף את הכדורים, ולאחר תקופה ארוכה בה מודעות דאוגות של מגני-דוד מתייבשים מקניטות אותי ברחבי האוניברסיטה ומזמינות אותי לתרומות דם מתוך ידיעה שאסור לי להשתתף בהן, הצהרתי ברוב התלהבות שתוך שלושה חודשים אני יכולה סופסוף לתרום דם (דבר שעשיתי בדיוק פעם אחת בחיי, כשאיכשהו נמצאה הזדמנות שלא הייתי לפני, אחרי או תוך כדי כדורים, והדם שלי היה נחמד ומאוזן).
אמא מיהרה לצנן את ההלהבות בטענתה הרגילה שאני יכולה לגמור את הכדורים, אבל אני לא יכולה לתרום דם במשקלי. פעם בכמה זמן הויכוח חוזר. אני טוענת שאני שוקלת חמישים קילו, ומבססת את טענתי על עובדות חסרות חשיבות כגון העובדה שנשקלתי לאחרונה, לפעמים אפילו בליווי רופא, ואלו היו התוצאות. אמא מבססת את טענת הנגד על העובדה שהיא שקלה פחות בתקופות הרזות מאוד שלה, ושאני בטוח שוקלת פחות ממנה. בעולם שלי המכשיר למדידת משקל הוא משקל ולא ספר היסטוריה, אבל משום מה הויכוח הזה מוכרע בדרכים אחרות.
וזה לא שהיא חושדת בי שאני בדיאטה, חלילה. בנוסף לחיבה מופגנת לשוקולד ופחמימות, אני ילדה טובה ומקפידה לציית כמעט לכל הוראות הדיאטה של ריצ'רד (היא לקחה אותי לדיאטנית בשם לב-ארי. זו הייתה תגובה מתבקשת). יש לי חשד שאנשים מחליטים כלמיני דברים על גודלי המוגבל, ואז לא נותנים לשטויות מיותרות כמו המציאות, מגובה באישורי רופא ותוצאות בדיקות, להפריע להם.