מרגלים ופרשיות מסעירות אחרות, עידכונים.
לפני כמה חודשים, כשהתפוצצו פרשות אמיר מח'ול ועומר סעיד, התפתחו ויכוחים ביני ובין חברים שהנמצאים בצד המתון יותר של המפה. מעבר לתכון הספציפי, הרקע הכללי היה ההנחה האוטומטית שלי שמישהו בשירותי הביטחון הישראליים משחק מלוכלך, וההנחה האוטומטית של הצד השני שאפשר לסמוך על שירותי הביטחון של ישראל עד שיוכח אחרת (ולא סביר שיוכח אחרת).
עידן לנדו, שהוא בחור הרבה הרבה יותר רציני ממני, גם עקב אחרי העניין. בטור הזה הוא מתאר איך האישומים החמורים נגד עומר סעיד הצטמצמו, פחות או יותר, לכך שסוכן חיזבאללה פנה אליו כשהיה בחופש בחו"ל, הוא סירב לעזור לו ונתן לו שני שמות אחרים.
לא שיש לי אשליות בקשר ליכולת של המציאות לערער תפיסות עולם של אנשים (כולל את שלי, חלק מהזמן), אבל חשבתי שכדאי לספר.