אבירים לכאורה ברחובות הרובע
או "הרפתקאות מעין ופרקליט השטן בירושלים שלא הייתה מעולם"
הלוך הלכנו לנו, פרקליט השטן ואנוכי, לראות אבירים בעיר העתיקה (זה היה רעיון שלו - אני מפקפקת בדברים שנראים כאילו הם מיועדים לילדים ותיירים).
הבחור, באדיבותו, אסף אותי ישר מהרה"צ, כדי שנוכל להסתבך יחד בחלקים מפוקפקים של העיר (מישהו טען פעם שלגברים יש חוש כיוון טוב יותר. לפעמים אני תוהה אילו גברים הוא הכיר). התפתלנו בין כבישים ועבירות תנועה חמורות, עד שהגענו בדרך-לא-דרך לצד החומות בקרבת הרובע היהודי. טיפסנו באומץ (ואבק) ליד הדורמיציון, ויצאנו לחפש אבירים.
היריד עצמו לא היה מרשים (למרות שכלל כמה רגעים מוצלחים להפליא). משום מה, אני נוטה לאמץ את התקוה המטופשת שאיכשהו מישהו יצליח להחזיר רובע שלם כמה מאות שנים אחורה בצורה אמינה, וכל התיירים, המצלמות והטלפונים הסלולריים שבעולם לא ימנעו ממני את תחושת האותנטיות. תופתעו אם אספר שגם הפעם זה לא קרה?
נדמה לי שיותר קל לדמיין את ירושלים כעיר זרה, עתיקה וימיביניימית ביום רגיל, כשיש פחות תלבושות ופחות קהל, ואפשר פשוט למתוח מכחולים דמיוניים על זוטות שהורסות את התמונה, כמו המאה העשרים.
אבל הייתה מוסיקה מתחלפת שבקעה מהקירות, ופסלים נעים (אחד אפילו שפך מים), ונגניות-גומחה וזמרות-קיר לבושות יפה, ולהטוטן עם כדור בדולח, ולהטוטן עם אש מסתחררת, ונגנים, וכמה דברים אחרים.
ואבירים עם חרבות לארפים. החשד שלנו הוא שהאחרונים היו שם מיוזמתם.
הכי יפה, החלק האחד שהרשים במקצועיות ולא רק בשילוב להטוטים-פשוטים-ותלבושת-מושקעת, היו שתי להטוטניות-אש. היו להן מקלות, וחרבות, ועיגול מתכת שנתלה משער, שהן חיברו אליו לפידים ונתלו עליו ועוללו מיני תעלולים בוערים. זה היה יפה, ומרשים, והייתה שם אש.
ומעל הכל - הייתה ירושלים. יפהפיה, חשוכה, מוארת, על אבניה וסמטאותיה והקסם של עיר עתיקה, אמיתית, לא שחזור ולא מפלסטיק.