הוא איש צעיר, יחסית. בעל משפחה ובן עם פנים של בוגר-טכניון. עבודה מכובדת. שפה מרתקת. וסרטן לבלב.
וזו לא הדעיכה האיטית של הגוף, ההתכווצות אל תוך עצמו או הבטן הנפוחה ממימת שגורמים לי לבכות. גם לא בדיקת הסיטי האחרונה שאומרת שהסרטן משתולל למרות כל הרעלים שהזרקנו לורידים שלו. אלה העיניים שהולכות וכבות בכל פגישה.
כי ראיתי אותו לפני חודש וקצת לראשונה, ומאז
(
Read more... )
Comments 12
סתם (כמעט) בלי קשר: לדודה שלי אבחנו לפני כמה זמן סרטן בלבלב, ואחרי כמה זמן וכמה בדיקות - ואם אני זוכרת נכון, גם קצת כימו - התגלה שזה גידול שפיר והאבחנה הייתה שגויה. מדהים כמה שאדם יכול לשמוח בגלל גידול בלבלב שגורם לו סכרת משתוללת ועוד צרות, אבל הוא לא סרטני.
Reply
יפ. יש גידולים שפירים בלבלב. הם אכן גורמים שימחה רבה למטופלים ולרופאים (ע"ע סיפורו של ג'ובס). אבל הם המיעוט...
Reply
לפעמים זה קשה שבנוסף להכל, העולם גורם לנו להרגיש אשמים על זה שנשברנו. שצריך לאזור אומץ כדי להגיד לרופאה שדי, אי אפשר יותר, אני לא אעמוד בטיפול הבא, שזה הגוף שלי וזה כל מה שאני מוכנה לסבול בשביל לשמר אותו. ולפחד ממה שהיא תחשוב עלי, בנוסף לכל מה שכבר מפחדים ממנו.
מותר לוותר.
ומותר גם שזה יכאב נורא, וכאמור מחכה לך חיבוק אצלי מתי שתרצי אותו.
Reply
הוא חודש בטיפול. חודש. לא שנה וחצי. מותר לוותר, אבל לא כל כך מהר. אני מסרבת להסכים לזה.
Reply
Reply
Reply
Reply
Leave a comment