חולה חוזר
הוא איש צעיר, יחסית. בעל משפחה ובן עם פנים של בוגר-טכניון. עבודה מכובדת. שפה מרתקת. וסרטן לבלב.
וזו לא הדעיכה האיטית של הגוף, ההתכווצות אל תוך עצמו או הבטן הנפוחה ממימת שגורמים לי לבכות. גם לא בדיקת הסיטי האחרונה שאומרת שהסרטן משתולל למרות כל הרעלים שהזרקנו לורידים שלו. אלה העיניים שהולכות וכבות בכל פגישה.
כי ראיתי אותו לפני חודש וקצת לראשונה, ומאז פעם בשבוע, וכל יום אבן נוספת מתרופפת בתוכו, וביום שבו הוא לא יגיע למרפאה אני אדע - זה לא שהסרטן ניצח, זה שהאיש החזק ביותר שפגשתי במחלקה הזו ויתר.
My dear Dr. Grasshopper,
I first commented in your blog when I read about your pancreatic cancer patient, and I felt sorry for you because I knew how nasty this disease can be. Well, now I’ve got my own pancreatic cancer patient. Ain’t life a bitch?