או, יופי. כתבתי שלושה פילקים לתחרות, שניים מהם כתבתי ככה בצ'יק - תוך 15-30 דקות. את זה שזכה התחלתי לכתוב לפני כמה חודשים, נטשתי אותו, וחזרתי אליו בשביל התחרות. אבל כנראה שמכיוון שכתיבתו ארכה רק כמה חודשים, זכיתי במקום השני, ולא במקום הראשון כמו הפילק שלי בשנה שעברה, שלקח לי שנתיים לכתוב. אני כבר אתחיל לעבוד על הפילק הזוכה לתחרות של שנת 2008 :-)
אוף... רציתי. נשמע שהיה כיף, ואני קצת מתגעגע לאנשים (שאני לא באמת מכיר, אם חושבים על זה). אה, ומייפל במדי חיל האויר וחרב? שולת. (סיפור מצחיק-בערך על מדים וחרב יימסר על פי דרישה למעוניינים).
לא, לא, לא. מייפל במדי חיל האוויר וחרב בידה האחת, סוכריה על מקל אדומה בידה השנייה, והיא דוהרת על גבי (טוב, היא דוהרת, אני מדדה. יש לי מגבלות, בכל זאת) להסתער על האויב? זה שולת!!!1. אין לך מושג עד כמה, ואני עוד ראיתי את זה מעמדת תצפית לא כל כך טובה... א. מסור נא את הסיפור. בחיאת, בנאדם, כמה תאב צומי יכול בנאדם להיות שהוא מכריח אנשים לבקש ממנו לספר? P-: ב. מי שלא היה בסדנת הכתיבה שהייתה לפני שנים ולא ראה את מייפל מתעסקת בהיסח-הדעת-אך-בהתלהבות עם חרב לא ראה שמחה מימיו. מקורות יודעי דבר מוסרים שבסוף הערב החרב הייתה ארוכה בחמישה סנטימטרים לפחות מכפי שהייתה בתחילתו.
את הסיפור הזה (סעיף ב') אני זוכר. הוא היה אחת מהסיבות העיקריות שלי להגיע לסדנאות הכתיבה שבאו אחריה (השנייה והשלישית). היה גם סיפור עם קרמבו, נכון? או שזה היה מילקי?
לגבי סעיף א' את כמובן צודקת, אבל כיוון שעכשיו אין דרך יפה לצאת מהמצב הזה אני אספר את הסיפור בכל זאת. בימיי כצוער בקורס הקצינים של צה"ל הכרתי בחור שהתעקש להשתמש בביטוי "חרב בין השיניים" בכל הזדמנות שנקרתה לו. בסופו של דבר למפקדים שלו נמאס מהעניין, במיוחד בהתחשב בעובדה שהבחור לא היה קרבי (לקרביים מותר, את מבינה), והם לקחו ממנו את הנשק והחליפו אותו בחרב דו-ידנית אימתנית, אותה הוא היה חייב לשאת על הגב עם רצועה של M16 בכל זמן ולישון איתה מתחת למזרן (אחרת היה נשפט על הפקרת נשק, כמובן). ללמדך שגם למפקדים בקורס קצינים יש אס"ק.
ברגע ששמעתי את המילה פילקים, תפסתי את חבר שלי וגררתי אותו החוצה לכיוון הכללי של האוטו. אני יש לי אלרגיה לפילקים, כי יש להם נטיה להפנות את תשומת הלב של הגבר שלי ממני. וזה לא תקין בשום צורה.
חוצמזה, במעט זמן שהייתי חוויתי מנת יתר מטורפת של גיקיות שגרמה לי לעוויתות ואיבוד יכולת השפה לזמן מה. אני כבר לא רגילה לכמויות כאלה של אנשים מטורפים. ואני מוצאת את זה די עצוב. דבר נוסף שהיה עצוב היה הכישלון שלי לחטוף את הבוג'י כי היא התעקשה לנסוע הביתה, וגם הניסיון הכושל שלי לשכנע את רמי לתת לי בחינם סיכת "גם אני הצבעתי..." אני עדיין חושבת שמתוקף כך שאני הייתי זו שהציגה לו את הקהילה ולקחה אותו לרוקי הראשון שלו, יש לי פריבילגיות. או שלא.
במה שנוגע אלי, הברזתי לכולם. התכוונתי להישאר בסופ"ש בת"א, אבל לא היה לי מצב רוח לזה וחזרתי הביתה. אז זה היה כישלון קולקטיבי. :-P ואת יודעת, מתרגלים בחזרה ממש מהר...
Comments 19
*מקנא*והיו חייבים לתקוע את זה ביום שאין לי שום סיכוי להגיע, אפילו לדקה.פושעים.
Reply
תנחומיי. באמת היה נהדר. פעם הבאה.
Reply
למה לא מספרים לי שזכיתי? מנהלת תחרות פארשית...
אגב, איזה פילק שלי זכה?
Reply
זה שלך? אז זה.
Reply
או, יופי. כתבתי שלושה פילקים לתחרות, שניים מהם כתבתי ככה בצ'יק - תוך 15-30 דקות. את זה שזכה התחלתי לכתוב לפני כמה חודשים, נטשתי אותו, וחזרתי אליו בשביל התחרות.
אבל כנראה שמכיוון שכתיבתו ארכה רק כמה חודשים, זכיתי במקום השני, ולא במקום הראשון כמו הפילק שלי בשנה שעברה, שלקח לי שנתיים לכתוב.
אני כבר אתחיל לעבוד על הפילק הזוכה לתחרות של שנת 2008 :-)
Reply
לא, לא, לא. הסיבה שלא זכית במקום ראשון זה כי הפילק של דנה היה פשוט שולת!!!1. וחוץ מזה, גם היה בו להביור. אין סיבה אחרת.
Reply
אוף... רציתי. נשמע שהיה כיף, ואני קצת מתגעגע לאנשים (שאני לא באמת מכיר, אם חושבים על זה). אה, ומייפל במדי חיל האויר וחרב? שולת.
(סיפור מצחיק-בערך על מדים וחרב יימסר על פי דרישה למעוניינים).
Reply
לא, לא, לא. מייפל במדי חיל האוויר וחרב בידה האחת, סוכריה על מקל אדומה בידה השנייה, והיא דוהרת על גבי (טוב, היא דוהרת, אני מדדה. יש לי מגבלות, בכל זאת) להסתער על האויב? זה שולת!!!1. אין לך מושג עד כמה, ואני עוד ראיתי את זה מעמדת תצפית לא כל כך טובה...
א. מסור נא את הסיפור. בחיאת, בנאדם, כמה תאב צומי יכול בנאדם להיות שהוא מכריח אנשים לבקש ממנו לספר? P-:
ב. מי שלא היה בסדנת הכתיבה שהייתה לפני שנים ולא ראה את מייפל מתעסקת בהיסח-הדעת-אך-בהתלהבות עם חרב לא ראה שמחה מימיו. מקורות יודעי דבר מוסרים שבסוף הערב החרב הייתה ארוכה בחמישה סנטימטרים לפחות מכפי שהייתה בתחילתו.
Reply
את הסיפור הזה (סעיף ב') אני זוכר. הוא היה אחת מהסיבות העיקריות שלי להגיע לסדנאות הכתיבה שבאו אחריה (השנייה והשלישית). היה גם סיפור עם קרמבו, נכון? או שזה היה מילקי?
לגבי סעיף א' את כמובן צודקת, אבל כיוון שעכשיו אין דרך יפה לצאת מהמצב הזה אני אספר את הסיפור בכל זאת. בימיי כצוער בקורס הקצינים של צה"ל הכרתי בחור שהתעקש להשתמש בביטוי "חרב בין השיניים" בכל הזדמנות שנקרתה לו. בסופו של דבר למפקדים שלו נמאס מהעניין, במיוחד בהתחשב בעובדה שהבחור לא היה קרבי (לקרביים מותר, את מבינה), והם לקחו ממנו את הנשק והחליפו אותו בחרב דו-ידנית אימתנית, אותה הוא היה חייב לשאת על הגב עם רצועה של M16 בכל זמן ולישון איתה מתחת למזרן (אחרת היה נשפט על הפקרת נשק, כמובן). ללמדך שגם למפקדים בקורס קצינים יש אס"ק.
Reply
OMGLOL!!!
ממלכתי תמורת תמונה!
אה, כן: אס"ק?
Reply
חוצמזה, במעט זמן שהייתי חוויתי מנת יתר מטורפת של גיקיות שגרמה לי לעוויתות ואיבוד יכולת השפה לזמן מה. אני כבר לא רגילה לכמויות כאלה של אנשים מטורפים. ואני מוצאת את זה די עצוב. דבר נוסף שהיה עצוב היה הכישלון שלי לחטוף את הבוג'י כי היא התעקשה לנסוע הביתה, וגם הניסיון הכושל שלי לשכנע את רמי לתת לי בחינם סיכת "גם אני הצבעתי..." אני עדיין חושבת שמתוקף כך שאני הייתי זו שהציגה לו את הקהילה ולקחה אותו לרוקי הראשון שלו, יש לי פריבילגיות. או שלא.
Reply
:-P
ואת יודעת, מתרגלים בחזרה ממש מהר...
Reply
Leave a comment