אוף... רציתי. נשמע שהיה כיף, ואני קצת מתגעגע לאנשים (שאני לא באמת מכיר, אם חושבים על זה). אה, ומייפל במדי חיל האויר וחרב? שולת. (סיפור מצחיק-בערך על מדים וחרב יימסר על פי דרישה למעוניינים).
לא, לא, לא. מייפל במדי חיל האוויר וחרב בידה האחת, סוכריה על מקל אדומה בידה השנייה, והיא דוהרת על גבי (טוב, היא דוהרת, אני מדדה. יש לי מגבלות, בכל זאת) להסתער על האויב? זה שולת!!!1. אין לך מושג עד כמה, ואני עוד ראיתי את זה מעמדת תצפית לא כל כך טובה... א. מסור נא את הסיפור. בחיאת, בנאדם, כמה תאב צומי יכול בנאדם להיות שהוא מכריח אנשים לבקש ממנו לספר? P-: ב. מי שלא היה בסדנת הכתיבה שהייתה לפני שנים ולא ראה את מייפל מתעסקת בהיסח-הדעת-אך-בהתלהבות עם חרב לא ראה שמחה מימיו. מקורות יודעי דבר מוסרים שבסוף הערב החרב הייתה ארוכה בחמישה סנטימטרים לפחות מכפי שהייתה בתחילתו.
את הסיפור הזה (סעיף ב') אני זוכר. הוא היה אחת מהסיבות העיקריות שלי להגיע לסדנאות הכתיבה שבאו אחריה (השנייה והשלישית). היה גם סיפור עם קרמבו, נכון? או שזה היה מילקי?
לגבי סעיף א' את כמובן צודקת, אבל כיוון שעכשיו אין דרך יפה לצאת מהמצב הזה אני אספר את הסיפור בכל זאת. בימיי כצוער בקורס הקצינים של צה"ל הכרתי בחור שהתעקש להשתמש בביטוי "חרב בין השיניים" בכל הזדמנות שנקרתה לו. בסופו של דבר למפקדים שלו נמאס מהעניין, במיוחד בהתחשב בעובדה שהבחור לא היה קרבי (לקרביים מותר, את מבינה), והם לקחו ממנו את הנשק והחליפו אותו בחרב דו-ידנית אימתנית, אותה הוא היה חייב לשאת על הגב עם רצועה של M16 בכל זמן ולישון איתה מתחת למזרן (אחרת היה נשפט על הפקרת נשק, כמובן). ללמדך שגם למפקדים בקורס קצינים יש אס"ק.
לצערי אין לי תמונות, אבל אולי לאחרים... אני אנסה. אס"ק, או "אווירת סוף קורס", הוא מונח צבאי המתייחס לתקופה לקראת סופו של קורס צבאי כזה או אחר (ובהשאלה, בכל סוף של מסגרת) בה המשמעת והסדר מתחילים להתערער כי כולם רואים את הסוף קרוב. בדרך כלל זו תופעה שמפקדים נלחמים בה קשה מאוד, אבל לא כך במקרה דעסקינן.
Re: מייפל היקרהavgboojieJuly 29 2006, 23:20:46 UTC
איזה גדלה ואיזה נעליים? אותו גודל, אותו משקל (את זה אני אמורה לדעת היטב) וחמודה בדיוק כמו שהייתה. באותה תקופה הבטחתי לה לאמץ אותה. אני עדיין שוקלת את זה.
אוף... רציתי. נשמע שהיה כיף, ואני קצת מתגעגע לאנשים (שאני לא באמת מכיר, אם חושבים על זה). אה, ומייפל במדי חיל האויר וחרב? שולת.
(סיפור מצחיק-בערך על מדים וחרב יימסר על פי דרישה למעוניינים).
Reply
לא, לא, לא. מייפל במדי חיל האוויר וחרב בידה האחת, סוכריה על מקל אדומה בידה השנייה, והיא דוהרת על גבי (טוב, היא דוהרת, אני מדדה. יש לי מגבלות, בכל זאת) להסתער על האויב? זה שולת!!!1. אין לך מושג עד כמה, ואני עוד ראיתי את זה מעמדת תצפית לא כל כך טובה...
א. מסור נא את הסיפור. בחיאת, בנאדם, כמה תאב צומי יכול בנאדם להיות שהוא מכריח אנשים לבקש ממנו לספר? P-:
ב. מי שלא היה בסדנת הכתיבה שהייתה לפני שנים ולא ראה את מייפל מתעסקת בהיסח-הדעת-אך-בהתלהבות עם חרב לא ראה שמחה מימיו. מקורות יודעי דבר מוסרים שבסוף הערב החרב הייתה ארוכה בחמישה סנטימטרים לפחות מכפי שהייתה בתחילתו.
Reply
את הסיפור הזה (סעיף ב') אני זוכר. הוא היה אחת מהסיבות העיקריות שלי להגיע לסדנאות הכתיבה שבאו אחריה (השנייה והשלישית). היה גם סיפור עם קרמבו, נכון? או שזה היה מילקי?
לגבי סעיף א' את כמובן צודקת, אבל כיוון שעכשיו אין דרך יפה לצאת מהמצב הזה אני אספר את הסיפור בכל זאת. בימיי כצוער בקורס הקצינים של צה"ל הכרתי בחור שהתעקש להשתמש בביטוי "חרב בין השיניים" בכל הזדמנות שנקרתה לו. בסופו של דבר למפקדים שלו נמאס מהעניין, במיוחד בהתחשב בעובדה שהבחור לא היה קרבי (לקרביים מותר, את מבינה), והם לקחו ממנו את הנשק והחליפו אותו בחרב דו-ידנית אימתנית, אותה הוא היה חייב לשאת על הגב עם רצועה של M16 בכל זמן ולישון איתה מתחת למזרן (אחרת היה נשפט על הפקרת נשק, כמובן). ללמדך שגם למפקדים בקורס קצינים יש אס"ק.
Reply
OMGLOL!!!
ממלכתי תמורת תמונה!
אה, כן: אס"ק?
Reply
לצערי אין לי תמונות, אבל אולי לאחרים... אני אנסה.
אס"ק, או "אווירת סוף קורס", הוא מונח צבאי המתייחס לתקופה לקראת סופו של קורס צבאי כזה או אחר (ובהשאלה, בכל סוף של מסגרת) בה המשמעת והסדר מתחילים להתערער כי כולם רואים את הסוף קרוב. בדרך כלל זו תופעה שמפקדים נלחמים בה קשה מאוד, אבל לא כך במקרה דעסקינן.
Reply
אה. תודה על פירוש רש"י. :-)
Reply
עם כמויות הפטריוטיות הישראלית שהוא מפגין, לא אתפלא לשמוע אותו מוזכר פתאום בסיפורי צבא מסביב למדורה...
Reply
כל כך מוזר לי שהיא (וגם כולנו) גדלנו כך...
Reply
באותה תקופה הבטחתי לה לאמץ אותה. אני עדיין שוקלת את זה.
Reply
Leave a comment