מי חמוד של אמא?
זה בדרך כלל מתחיל בתחושה הזו שמישהו נועץ בי עיניים. לחילופין, משהו דוקר לי את הטוסיק. אני מפנה את הראש והוא יושב שם ונועץ בי מבט עם העיניים הגדולות שלו. המבט הזה נראה קצת מיואש, קצת עייף, קצת חסר אונים.
ואני אומרת לעצמי שאני צריכה להיות חזקה, ומסתובבת וממשיכה לעשות מה שעשיתי קודם. אבל זה לא עוזר. הוא ממשיך להסתכל עלי (או לדקור לי את הטוסיק).
ואז הוא משמיע צליל קטן של "אי" שנשמע קצת כמו חריקה של דלת.
ושוב אני מסתובבת, והוא עדיין נועץ בי את אותו מבט מתחנן. ואני לא יכולה עם הלחץ הזה, אבל אם אני בכל זאת מחזיקה מעמד, אז הוא משתמש בתותחים הכבדים. הוא משמיע צליל כזה של "פררר... פררר" זו מעין יללה מתחננת מעורבת עם גרגור.
וזהו, זה שובר אותי לגמרי. ואני לוקחת אותו בידיים, ומחבקת ומנשקת. אבל זה לא מה שהוא רוצה, אז הוא מתחיל להאבק, ואני מורידה אותו והוא שוב מסתכל עלי ככה במבט הזה של: "אני נורא רעב. אני חייב אוכל. ואני רוצה אותו מהיד שלך. מה קורה איתך, אשה? את לא מבינה מבטים? הבי אוכל עכשיו ומיד!".
לחץ פסיכולוגי כזה אפילו השב"כ עוד לא המציא, אז אני נשברת והולכת להאכיל את ליאו מהיד שלי.
בטח ליאו. יוני פשוט צורח עלי עד שאני באה לעמוד ליד הקערה כשהוא אוכל.
איך החתולים האלה נהיו כל כך מפונקים? מי חסר האחריות שפינק אותם ככה?