סינדרום הסטודנט לפסיכולוגיה

[time_out1]

"כדי להתאים לאבחנה דיסתימיה, על האדם לסבול ממצב רוח מדוכא דרך קבע, רוב הימים, לפחות במשך שנתיים. כמו כן, בעלי דיסתימיה צריכים להראות בעת הדכאון לפחות שניים מששת התסמינים הבאים: תיאבון ירוד או אכילת-יתר, הפרעות בשינה, רמת אנרגיה נמוכה, הערכה עצמית ירודה, קשיים בריכוז או בקבלת החלטות והרגשות של חוסר תקווה. כלומר הם מתנסים ברמות דכאון מתונות, לא

Comments

()

[menschkite]

מה, הנורמלים "נמשכים לכל היותר ימים אחדים או שבועות ספורים"? בכל השנתיים האחרונות? אם כן, זה באמת נשמע קצת מדכא.
כמעט לא נעים לספר שאצלי הכל בסדר. אני עובד נורא קשה השבוע, כלומר לא קיצוני, סתם יותר מהממוצע. בעיקרון אני עובד במשרד ארבעה ימים בשבוע, השבוע זה כל יום. ואני נורא עייף, כנראה לא לגמרי התאוששתי ממצפה, ואח"כ מהשופרא-בול, ואתמול הכתיבה... וזה למרות שהשבוע לא תקלטתי, ולא ערכתי, וכתבתי רק כתבה אחת, ולא היתה לי חברה.
חדשות שמחות במיוחד - העיתון שבהוצאתו לאור אני משתתף זכה היום לחשיפה מפרגנת ביומון ארצי. אני הוזכרתי הן בתפקידי העיתונאי, והן כחבר בלהקת הבית - זה יפה שהם עלו על סדר העדיפויות האמיתי אצלנו. וחוץ מזה גם בוג של ראיינו אותי לאייטם אחר, לקחו ממני תחזית לפרסי המוסיקה הבאים עלינו לטובה. קצת המצאתי, אני מקווה שאני לא אצא טיפשי מדי.

Re: ()

[time_out1]

טוב, הגזמתי עם השנתיים, אבל חצי שנה זה בטוח ככה. הבעיה היא שההגדרה של דיכאון קשה מדברת על שבועיים אינטנסיביים שבהם כמעט כל היום העיסוק הוא בדיכאון הזה+ עוד כמה סימפטומים שבהם אני בטוח עומדת יופי. הבעיה היא עם ה"שבועיים אינטנסיביים רק דיכאון"- כזה לא היה לי. בכל אופן, אין לי שום סמכות לקבוע אי אלו אבחנות, וגם הכותרת היתה אמורה לרמז על "סינדרום הסטודנט לרפואה", שבטוח שיש לו כל מחלה חדשה שהוא לומד עליה. אז מסתבר שזה די דומה בפסיכו', ולא אני המצאתי את זה.

אתה, לעומת זאת, נראה לי קצת במאניה (היפומאניה לפחות), שזה מגניב לגמרי (ושוב: זה לא כזה מגניב באמת, אבל מצד שני גם אין לך את זה באמת). חוץ מזה זה מהמם שכתבו עליך ועל העיתון (יש תמונה?) וכל הדברים הנפלאים האחרים שעוברים עליך (טפו טפו) בזמן האחרון (או שזה תמיד? אני באמת לא יודעת). גם הכתבה היתה נפלאה ממש, מעכשיו אני אתחיל לשים לב לכתבות שלך.

נראה הגיוני

[menschkite]

שאני בעבודה כבר כמעט תריסר שעות? וזה שזה היום החמישי שלי השבוע? אני מודה, אם כבר, אז טוב שזה השבוע ולא באחד מהשבועות (רובם) שבהם אין לי זמן לנשום. ובכל זאת, אני מת לגמור את השטות הזאת וללכת להוריד שאכטה טובה טובה. אני יודע, את לא יכולה לעשות את זה, אבל תפרגני, זה לא עולה כסף. אני יכול להישבר וללכת, אבל אז כנראה אני אצטרך לחזור מחר. אני גם יכול לעשות כאילו גמרתי, אבל אז ביום א' תהיה פאדיחה. טוב, גם ככה מה שעשינו פה הוא לא 100 אחוז מקצועני, כמו שהייתי רוצה שיהיה, אבל יש גבול לכמה בא לי להשקיע, ולכמה אפשר לעשות דברים כמו שצריך בנסיבות הפתלתלות הללו. אני מודה, זה צובט קצת לראות מוצר לא מושלם יוצא תחת ידיי, ועוד אני יודע בדיוק מה צריך לעשות בשביל לתקן את זה, אבל די, חאלאס. אני אשאר לעשות מה שאני חייב, שזה גם ככה עוד לפחות שעה ואולי יותר. אוף... י

Re: ()

[menschkite]

זה לקח בסוף עד עשר וחצי כמעט לצאת מהעבודה (ובאתי בתשע). ועכשיו אני מת להתמסטל ולא מצאתי בבית כלום חוץ מחצי ראש שגנבתי לשותפה שלי. כלומר יש לי מאיפה להביא, אבל זה מסוג ההשקעות שיגרמו לי להרגיש נרקומן לעשות אותם

זה מאוד משמח הקטע עם העיתון. אין תמונה של העורכת, רק של השערים האחרונים (והיפים). היו גם כמה תגובות מקוונות חיוביות, אם כי מעט מאוד.
אכן, עוברים עלי דברים נפלאים לאחרונה. זה משמח. אבל נראה לי שרוב החיים שלי טובים. אין לי ולו טרוניה על העולם. כלומר, אני מקטר לעיתים אבל גם בשעותי הקשות אני יודע שזה שטויות.

תודה על המחמאה על הכתבה. אני מרגיש שהיא היתה פשוטה וישירה, ודי טובה בז'אנרה, אם כי אני לא חושב שהיא מעולה (וגם לא נפלאה). אם נהנית ואת ממש פסיכית, יש ארכיון של הכתבות שלי אי שם ברשת. את יכולה לפנות לצינורות המקובלים כדי למצוא אותו.

איך הלימודים מתקדמים?

אני מקווה לפגוש הערב את רנז, אני מקווה שזה יסתדר, כי בא לי לדבר איתה. גם ככה הזמן מתחיל לחלוף.

[telecart]

מעליש הילגארד, העיקר הבירה.

[time_out1]

האמת שזה קרסון, ולא הבנתי כ"כ באיזו בירה מדובר... ;)

אבל וולקם טו מיי אל ג'י אז וול...

[telecart]

היה היה פעם מועדון בשם האנדרגראונד בבירה (ירושלים)
ובתקופת מלחמת המפרץ (ההיא ב-91, לא הדור הבא)כל העיר הייתה מפוצצת בסטיקרים
"מעליש סדאם, העיקר הבירה"
הכוונה היא לגולדסטאר לדעתי, אגב.

צ'ירס :)