-
.
יְדִידִי הֲשָׁכַחְתָּ חֲנֹתְךָ בְּבֵין שָׁדַי וְלָמָּה מְכַרְתַּנִי צְמִיתֻת לְמַעְבִדָי. הֲלא אָז בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה רְדַפְתִּיךָ וְשֵׂעִיר וְהַר פָּארָן וְסִינַי וְסִין עֵדָי. וְהָיוּ לְךָ דּוֹדַי וְהָיָה רְצוֹנְךָ בִּי. וְאֵיךְ תַּחֲלק עַתָּה כְּבוֹדִי לְבִלְעָדָי דְּחוּיָה אֱלֵי שֵׂעִיר הֲדוּפָה עֲדֵי קֵדָר. בְּחוּנָה בְּכוּר יָוָן מְעֻנָּה ( Read more... ) -
.
יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל, קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב, לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב. הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר, כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם, כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב. וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, עַד אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב דְּרַשְׁתִּיךְ, וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ וְאִם בִּמְקוֹם צְרִי ( Read more... ) -
פרח ארגמן שלי
ברחוב קטן, במחוז גוש דן בקיץ שעבר, נערה יפה בדרכי חלפה ושלחה לי חיוך קצר. מכפות רגליים יחפות, עד שיער חום אגוז זוהר, חיזיון מתוק, רק צריך לבדוק אם הייתי ישן או ער. מנהר ירקון עד הסמבטיון, מגליל עד לראש שטן לא תמצא תמה, כמו אותה עלמה, היא הכוכב של מחוז גוש דן. האם אני מביט, בכוכב שביט? נשארתי עומד המום, אז שאלתי זר, שברחוב עבר, מי זו היא, הפיה בחום ( Read more... ) -
.
עוד הריח שלך עלי מאתמול ועוד הטעם שלך בפה. אני רוצה לדעת הכל מהכל, מה בעצם אומר כל זה? עוד נושר עלה מהעץ על החול ועוד צומח אחר חדש, אני רוצה לצייר לי עולם עם מכחול בצבעים של מתוק בדבש. פרפרים לבנים שוב עפים לאור, כמו השירים, הסיפורים, נכנסים לתוך הנפש פנימה, נכנסים לתוך הנפש פנימה. שוב אותה התחושה שכדאי להמשיך ושאפשר להרים מבט, גם כששוקעת השמש גם ( Read more... ) -
.
אל נא תביטי לאחור, על ראש הצוק, לעומתנו. הנה טירת חלומותינו, לוטה בערפל אפור.. אהוב ליבי, מרחפים אנחנו עת כה ארוכה, בין ארץ עצב ומצוקה ושמי הערב הצהובים.. קרבי אלי, חבקיני נא, לו אך אל ראש הצוק נבואה, שם הגאולה, שם המרגוע, אהובתי, אחות קטנה.. אך המורים, הו אהובי, על הגבעות אשר תחתינו, את רוביהם להמיתנו, כבר מכוונים אל מול ליבי.. מילים - פנחס ( Read more... ) -
.
אם לא תרצי אותי אני עוזב מיד, תופס רכבת בורח להרים, אל תחפשי אותי אני חוזר לבד ולא עוזב אותך יותר כל החיים. אהובתי, הקשיבי אל העפרוני. מאיר היום, אנחנו כאן חיים, עוד יום אחד בדרך כשאת לצידי, איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים, כן, כולם יודעים. היום הזה חולף כמעט כמו כל יום ולפעמים אנחנו כל כך עייפים. אני כועס ואת מוחה דמעה ויש לחזור ולאסוף את הרסיסים. ( Read more... )
Click to view