כישלון המם
אני חושש שלא אוכל לעמוד במם של האצה השבוע. זה אמור להיות שיר שמעורר בנו אושר, אך היא הציבה תנאים בלתי אפשריים. ליתר דיוק תנאי אחד. היא דורשת "שיר שכאשר אתם שומעים בוקע מהסלולרי של מישהו אחר - אתם מיד יודעים שאתם הולכים להיות החברים-הכי-טובים-אי-פעם (אפילו אם הוא נעלם אחרי עשר שניות)".
אני מתעב אנשים ששומעים מוזיקה בסלולרי שלא באוזניות, ולכן לעולם לא אוכל לעמוד בתנאים האלה.
ובכל זאת, כמה ניסיונות.
נתחיל מהבחירה הקיטשית. "שיר אהבה" של הקיור תמיד מצליח לחמם לי את הלב. יש בו משהו כל כך פשוט וישיר, שמצליח להתגבר על לא מעט מחסומי ציניות ופשוט לעשות לי את זה.
הבחירה הקצבית היא We are the Champions של קווין. שיר של כלום, שהקצב שלו מצליח לגרום לי להתחיל לתופף ברגליים ולהצטרף בשירה לפרדי (האיש, האגדה והשיניים).
וכעת למטופשת. Pretty Fly (for a White Guy) של ה-Offspring זכה לעדנה מסוימת כשהוא יצא, ובצדק. זה שיר נורא משעשע שמקיים את הציווי האלתרמני "אל נתייחס נא אל עצמנו בכובד ראש יותר מדי".
ולבסוף לאולטימטיבית, ולו רק בגלל שהיא כזו אזוטרית.
הקדמה קצרה שניתן לדלג עליה. אחת ההשערות לגבי מקורות הראפ היא שהוא נסמך בחלקו על מסורת ה-Didding (קיצור של disrespecting), תחרות עלבונות מקנטרים שהוצמדה לקצב. פעמים רבות עלבונות אלה נגעו לאמו של נשוא העלבון, וכך נולדו בדיחות Yo Mama.
The Pharcyde הוא הרכב ראפ שאני באמת לא יודע עליו שום דבר, ומכיר אותם רק מהשיר האחד הזה שיש לי עם דיסק אוסף. אבל הקצב שלו כל כך חמוד והעלבונות שבו כל כך משעשעים, שכל פעם שאני שומע אותו אני מתחיל לחייך. הנה הוא באתהצינור, וגם המילים שלו.