Simpsons did it.

[highlydubious]

I had a long post all ready about how distasteful the new Yes commercial is. But then I went and browsed YNet in look for some piece of information, and I saw that this topic was already discussed.

I don't have a lot to add, except that whoever wrote it is clearly wrong, and whoever invented the talkback system should be shot.

Comments

Oh, the writer's quite stupid...

[astronomi]

She goes around there in Ynet, justifying terrible ads and hoping no one would notice her secret agenda to show how the advertisment world is actually artistic and sophisticated and it's the viewers who are wrong.

[gryphonk]

בכמה נקודות קצרות, מהי בדיוק ההתנגדות שלך לפרסומת הזו?
אני שואל כי ראיתי אותה כשלוש פעמים, ואף פעם אחת לא העליתי בדעתי שיהיה בה משהו פוגע. אני מופתע לראות ש:
א. יש אנשים שמוצאים אותה פוגעת

ב. מספיק אנשים מצאו אותה פוגעת שמישהי תטרח לכתוב טור על מדוע היא למעשה לא פוגענית.

[highlydubious]

אז ככה:

יש בבחירה של מחנה שבויים אמריקאי בויאטנם, כשהשבויים תלויים או בתוך כלוב במים משהו מאוד פוגעני, ואם לא פוגעני אז סתם בטעם רע.

לצורך ההדגמה - לא היה עולה בדעת אף מפרסם בארץ להשתמש בדימוי של כלא מצרי או סורי עם שבויים ישראלים, או אפילו אסיר פלסטיני במתקן של השב"כ. זה אולי ברור יותר, אבל תאר לך מה היתה התגובה בישראל או בכלל בעולם אם נניח ביפן היו עושים פרסומת כזו רק שמתרחשת במחנה ריכוז, כשהשבויים מזמרים להם "Jacob was just shot and Rebeca starved to death. Yes I love this movie".

אני לא מתחסד. סאטירה ופרודיה הם כלים לגיטימיים לחלוטין. אבל הפרסומת הזו היא לא זה ולא זה. היא פשוט... מעוררת בי בחילה.

מצטער, זו לא תשובה מספקת.

[gryphonk]

התשובה שלך בקצרה היא "זו פרסומת פוגענית שמעוררת בי בחילה, כמו שאם היפנים היו משתמשים במחנה ריכוז כדי לפרסם טרופית, זה היה פוגע בי ומעורר בי בחילה

בוא ננסה שוב

[highlydubious]

בלימודי המשטר שלי לפני ככה וככה שנים למדתי על מונח שנקרא "היקף זכות העתירה". בגדול, ההרחבה של ההיקף הזה הוא אחד מהמאפיינים של אקטיביזם שיפוטי, ומה שהוא אומר שאין הכרח כי התובע יפגע ישירות (או יצטרך להוכיח כי נגרם לו נזק) ע"י החוק או הרשות אותה הוא תובע. כך שעצם העובדה שבזיכרון שלי, או בזיכרון הקולקטיבי של הארץ בה אני חי, אותה תקופה של ויאטנם אינה באמת זיכרון כואב. זה לא מפריע לי לחוש בטעם הרע שיש בפרסומת כזו, כמו שאני מקווה כי אדם ביפן היה מרגיש אם היו משתמשים בשואה כדי למכור טרופית. כבר נאמר במקום מסוים "אל תעשה לחברך