סקוט קורץ הוא הכותב של PVP. כפי שכתבתי בביקורת כאן, הפורום הולך מדחי אל דחי, ומתרכז בעיקר במה שמכונה dick and fart jokes. הוא סופג הרבה ביקורת, מפי אנשים שיש להם קצת יותר קוראים מאשר הבלוג הזה.
הבחור הזה, מאנלי, שאני לא ממש מכיר, טוען שקורץ פונה למכנה הכי נמוך כי הוא מזלזל בקהל שלו ולא מאמין שהוא יכול ליהנות מהומור יותר מתוחכם. התשובה לטענה של מאנלי בעצם משתמשת באחת מההנחות שלו עצמו: מאנלי אומר שהנגישות של איורי-רשת והמספר הרב שלהם מעניקים את הכוח לקוראים. לא עורך העיתון מחליט מה יפורסם, אלא הקוראים מחליטים מה פופולארי. דמוקרטיה בפעולה. אבל, אומרת הטענה, אם PVP הוא איורשת כזה פופולארי, אז כנראה שהוא לא מזלזל בקוראים שלו, אלא נותן להם מה שהם רוצים, ומי שמזלזל הוא דווקא מאנלי, שרוצה להכריח אותם לקרוא מה שהוא אוהב.
השורה התחתונה של הפוסט שלי היא בערך מה שאבנר כתב: לפעמים אנשים אהבלים מתגלים כפחות אהבלים כשהם מדברים עם דבילים גדולים. השורה התחתונה של מלחמת ההעלבות ברשת היא שתמיד יהיו אנשים שפונים למכנה הנמוך, הם תמיד יהיו פופולאריים יותר מאלו שלא, וסנובים אליטיסטיים תמיד ירדו עליהם. לפחות כזה קורה באינטרנט, אז זהמצחיק.
LOL, "הולם על קירות האינטרנט". קורה לי לפעמים... האמת, אני חייבת לציין שלטעמי האישי, פשוט טוב שיש גם וגם. זה כיף שיש הומור נמוך, וזה כיף שיש הומור אליטיסטי, ונראה לי שיש זכות קיום לשניהם ולכל הטווח שבאמצע. כלומר, כל עוד הם באמת מצחיקים (למשל, כשהסרטים של האחים פארלי טובים, הם מצחיקים עד דמעות. אבל כשלא, אין דבר יותר פתטי מהומור פיפי-קקי-פלוצים-שפיך גרוע), וכל עוד באמת קיומו של ההומור הנמוך לא בא על חשבון ההומור האיכותי. כאילו, זה האינטרנט. יש פה המון המון מקום, לכל קשת הטעמים.
אבל בעצם, כל הפוסט-מודרניזם הזה לא ממש מסווה את העובדה שאני פשוט אוהבת הומור נמוך, למרבה הבושה. טוב, נו, אני אנסה לקבל את עצמי כמו שאני.
Some web-comics are crude but successful. Some web-comic aficionados like to look down at the crude-but-successful web-comic authors. Sometimes an author of a crude-but-successful web-comic who is quite an ass himself turns out to be the lesser ass in a conversation.
That's what I made of all of that. I admit I didn't read the whole thing through.
Comments 4
אפשר אולי תקציר למען העם העייף, העמוס והעצלן? בבקשה? רק קצת?
Reply
סקוט קורץ הוא הכותב של PVP. כפי שכתבתי בביקורת כאן, הפורום הולך מדחי אל דחי, ומתרכז בעיקר במה שמכונה dick and fart jokes. הוא סופג הרבה ביקורת, מפי אנשים שיש להם קצת יותר קוראים מאשר הבלוג הזה.
הבחור הזה, מאנלי, שאני לא ממש מכיר, טוען שקורץ פונה למכנה הכי נמוך כי הוא מזלזל בקהל שלו ולא מאמין שהוא יכול ליהנות מהומור יותר מתוחכם. התשובה לטענה של מאנלי בעצם משתמשת באחת מההנחות שלו עצמו: מאנלי אומר שהנגישות של איורי-רשת והמספר הרב שלהם מעניקים את הכוח לקוראים. לא עורך העיתון מחליט מה יפורסם, אלא הקוראים מחליטים מה פופולארי. דמוקרטיה בפעולה. אבל, אומרת הטענה, אם PVP הוא איורשת כזה פופולארי, אז כנראה שהוא לא מזלזל בקוראים שלו, אלא נותן להם מה שהם רוצים, ומי שמזלזל הוא דווקא מאנלי, שרוצה להכריח אותם לקרוא מה שהוא אוהב.
השורה התחתונה של הפוסט שלי היא בערך מה שאבנר כתב: לפעמים אנשים אהבלים מתגלים כפחות אהבלים כשהם מדברים עם דבילים גדולים. השורה התחתונה של מלחמת ההעלבות ברשת היא שתמיד יהיו אנשים שפונים למכנה הנמוך, הם תמיד יהיו פופולאריים יותר מאלו שלא, וסנובים אליטיסטיים תמיד ירדו עליהם. לפחות כזה קורה באינטרנט, אז זהמצחיק.
Reply
LOL, "הולם על קירות האינטרנט". קורה לי לפעמים...
האמת, אני חייבת לציין שלטעמי האישי, פשוט טוב שיש גם וגם. זה כיף שיש הומור נמוך, וזה כיף שיש הומור אליטיסטי, ונראה לי שיש זכות קיום לשניהם ולכל הטווח שבאמצע. כלומר, כל עוד הם באמת מצחיקים (למשל, כשהסרטים של האחים פארלי טובים, הם מצחיקים עד דמעות. אבל כשלא, אין דבר יותר פתטי מהומור פיפי-קקי-פלוצים-שפיך גרוע), וכל עוד באמת קיומו של ההומור הנמוך לא בא על חשבון ההומור האיכותי. כאילו, זה האינטרנט. יש פה המון המון מקום, לכל קשת הטעמים.
אבל בעצם, כל הפוסט-מודרניזם הזה לא ממש מסווה את העובדה שאני פשוט אוהבת הומור נמוך, למרבה הבושה. טוב, נו, אני אנסה לקבל את עצמי כמו שאני.
Reply
That's what I made of all of that. I admit I didn't read the whole thing through.
Reply
Leave a comment