נניח שמזמינים אותך לסרט, ואתה לא יכול לבוא. נניח שזו סיבה טובה, לא עצלנות גרידא; תוכניות קודמות, או לימודים, או שאתה חייב ללכת לאיזה אירוע משפחתי. אתה רוצה שהחברים שלך יבינו את זה; אתה לא רוצה להרגיש אשם רק כי אין לך זמן באותו רגע בדיוק ללכת איתם לסרט. מצד שני, אתה לא רוצה להרגיש מיותר, כאילו עובדת בואך לסרט היא חסרת-משקל, ואם לא תבוא, אז לא נורא.
(
Read more... )
Comments 14
יפה אמרת. ועם זאת -- ראה כמה פשוט היה העולם אם אנשים היו בטוחים בערכם בעיני אחרים. "אתה בא לסרט?" ישאל אותך מוקי, ואתה תגיד לא "עזוב, יש לי מבחן" והוא יגיד "סבבה, פעם אחרת." זה יהיה בסדר מצידך כי אתה יודע שמוקי אוהב ומעריך אותך, והוא תמיד יזמין אותך לסרט אם הוא הולך. הוא מצידו יידע שאתה נהנה מחברתו ולא מרגיש צורך לשקר לו לגבי רגשותיך כלפיו, ולכן הוא יידע ש: (א) אם אתה אומר שאתה צריך ללמוד, אתה צריך ללמוד; (ב) אם סתם לא בא לך, זה לא אומר שאתה לא אוהב אותו. מוקי הזמין אותך לסרט ואתה אמרת לא, אבל איש לא מרגיש דחוי ולא אהוב.
אח, איזה עולם זה יכול להיות.
Reply
אח, איזה אולם זה היה יכול להיות, indeed.
או במילים אחרות, אם זו דרך מחוכמת לומר שאני פנטזיונר, אין מה לעשות; רק ציינתי את הפנטזיה.
Reply
אני לא יודע בקשר אליך, אבל ככה פחות או יותר אני חי.
יודע מה, קבל תיקון - אני יודע איך אתה חי.
Reply
עוד דפיקות היא האטימות הרגשית שכל מיני אנשים (בעיקר זכרים) מנסים לעטוף את עצמם בה ולהגיד לא אכפת לי בכל מיני צורות שונות עד הרגע שבו הם כמעט מצליחים לשכנע את עצמם בזה. נו באמת..אתם אולי מצליחים להחביא את הפגיעות שלכם ויוצאים גברים אבל אתם כן נשברים וההדחקה הזאת רק יוצרת אצלכם כל מיני בעיות אחרות שמגלים בגיל 40 אצל פסיכולוג וגם זה רק אם יש מזל. אז אם "לחיות ככה" זה אומר להיות חופשי ולעשות מה שבא לך בלי להקשר לאנשים אני מעדיפה את האופציה המרירה הבוכיה ומלאת רגשות האשם. תודה.
Reply
Reply
Reply
Leave a comment