מם מוזיקלי - שבוע ראשון
הנושא - *ה*שיר
זה שלא משנה איפה אתם, אם הוא יושמע ברקע - תעצרו ותזמזמו אותו. זה שבכל שעה ביום יגרום לכם לחשוב על כמה שבעצם אתם אוהבים מוסיקה, וכמה שבא לכם לשמוע מחדש את האלבום שבו הוא מושמע. זה שכאשר שואלים אתכם מה השיר הכי אהוב עליכם - קופץ לכם לראש, ולרגע אתם מהססים כי אולי הוא לא כל כך מתאים לגילכם כבר...
אני לא זוכרת מתי שמעתי בפעם הראשונה את ( Read more... )
Changes
של דיויד בואי.
מאז שהייתי מאד צעירה זה היה השיר שלי, או שלי ושל דיויד :-)
הוא היה שלי כי, הרגשתי, הייתי מהבודדים שמבינים אותו, כי הוא היה עלי ולא עלי, על השינויים העקביים בי ועל מישהו אחר, שבורח, כי הוא היה האחד שבפשטות אוטוביוגרפי, כך האמנתי, מהשירים שאהבתי כל כך.
צירפתי אותו פעם לעבודה בספרות על סיפור שאני לא זוכרת, שנדמה לי שקראו לו "סבון", כי היה לי כל כך ברור שזה מאיר עוד צד של הסיפור. התביישתי לכתוב את זה ישירות, אז רק הוספתי בצד האחורי של העמוד, וקיבלתי גערה מהמורה.
בהקשבה אליו הרגשתי שגיליתי משהו יוצא דופן. סוד.
הרגשתי שהשיר הוא *זה*. כמו כשמתחתנים :-)
זה *ה*שיר שהוא שלי. לתמיד.
ליטל
Reply
:)
יאי - עוד תגובה!
מעניין שזה מה שאת רואה בשיר הזה. מבחינתי הוא שיר מדכא להפליא. אולי כי אני שומעת אותו בתור "שום דבר לא משתנה", ואת שומעת אותו בתור "הכל ניתן לשינוי"?
Reply
בלי קשר - לא להרוס לי פירושים לשירים כאלה! :-)
Reply
Reply
Leave a comment